אני חייב להודות שעד לפני כמה חודשים כלל לא צפיתי בסדרה של ״המנדלוריאן״. כשהוכרז מי חזר להלחין את הסרט, הבנתי שאני לא יכול לפספס הזדמנות לשמוע מוזיקה חדשה של לודוויג גוראנסון באולם IMAX, אז הייתי חייב להשלים במהרה את 3 העונות שיצאו כדי להגיע מוכן לצאת הסרט. ובכן ללא ספק איחרתי למסיבה, ואת הסדרה אהבתי ממש (בלי קשר לפסקול המדהים של גוראנסון, שזיכה אותו ב-2 פרסי Emmy ראויים ביותר), וסיימתי את הצפייה בדיוק בזמן לצפות בספין הקולנועי, שלשמחתי גם הוא הפתיע לטובה, במידה מסויימת.
דבר אחד שחשוב להבין זה שהסרט די לא עומד בפני עצמו - אלא חלק בלתי נפרד מהסיפור שהסדרה מספרת. רבות דובר על האם הסדרה ״המנדלוריאן״ מהווה חזרת עטרה ליושנה של סאגת ״מלחמת הכוכבים״ אחר סדרת הסיקוולים (שבעיניי הייתה גם היא נהדרת בפני עצמה), אבל לא הוגן להשוות את הסרט הזה לאיזשהו חלק מסדרת הסרטים מבלי להכניס את הסדרה למשוואה גם כן. זה דבר אחד שאני קצת לא אוהב בפרנצ׳ייזינג-אוברדרייב שמותגים כמו ״מלחמת הכוכבים״ או מארוול עושים - אם אין לך את הסבלנות להשקיע בצפייה בכמות נכבדת של חומר רקע, קצת קשה ליהנות מהדברים כיצירות בפני עצמן. אבל כמו שארחיב בהמשך - במקרה של הסרט הזה זה לא כל כך חמור.
כמו כן אני מניח ששאלה שמעניינת הרבה אנשים זה איפה הרמה של הסרט עומדת ביחס לסדרה המקורית. בהתחשב בחזרה של גוראנסון להלחנת הסרט לאחר עזיבתו בעונה השלישית, קל להגיד שהסדרה מתעלה לפחות על העונה האחרונה שיצאה באספקט הזה. אבל למעשה, מדובר בסרט שמרגיש ממש כמו פרק ארוך (מהמוצלחים יותר) של הסדרה— אך גם לא ממש מעבר לזה. הוא לא מגיע לשיא של פרקי הסיום של העונה השנייה למשל, אך כן מתעלה ברמתו על הרבה מהפרקים האחרים, גם הטובים שביניהם. המעבר לסקאלה של סרט עתיר תקציב ללא ספק מורגש, וזה מאד מרענן לראות סדרה שמקבלת אמון מצד הסטודיו להצדיק הפקה בסדר גודל שכזה.
העניין של החזרת עטרת פרנצ׳ייז ״מלחמת הכוכבים״ ליושנה עם ״המנדלוריאן״ זה קונספט שלא ממש הסכמתי איתו מלכתחילה. גם כשאהבתי את סדרת הטלוויזיה, אהבתי אפילו יותר את טרילוגיית הסיקוולים השנויה במחלוקת. אך אפשר להגיד בבטחה, למי שזה פקטור עבורו, שהסרט מאד ממשיך ברוחו את סדרת הטלוויזיה הרבה יותר מאשר הסרטים הקולנועיים האחרונים שקיבלנו מהפרנצ׳ייז. לטוב ולרע, בניגוד לטרילוגיית הסיקוולים, מדובר בסרט שלא מנסה לחדש מבחינת סטוריטלינג והחלטות אומנותיות יותר מדי אלא להישען על אלמנט ה-״כיף״ על גבול ה-Campy שמרגיש הרבה יותר בטוח להמון צופים. חלק יקחו את זה לכיוון חיובי וחלק לשלילי — אבל אל תצפו ל-Subversion of Expectation והחלטות סיפוריות אמיצות שללא ספק עיטרו את 2 הסרטים האחרונים ב-׳סאגת סקייווקר׳.
במקום, קיבלנו סרט שממשיך ברוחו את האופי ה״כיפי״ של הסדרה, והוא מספק בדיוק את מה שהוא שווק לספק. האם זה דבר רע? האם זה דבר טוב? תחליטו בעצמכם. אני ממש נהנתי מהסרט בתור מה שהוא בעוד שלא מדובר במאסטרפיס של קולנוע מדע בדיוני, עדיין מדובר בחוויה קולנועית מהנה במיוחד שמצדיקה את הכרטיס ל-IMAX.
האמת היא שהתכנון המקורי אכן היה ליצור עונה נוספת לסדרה ולא סרט קולנוע. לפני שביתת התסריטאים של 2023, ג׳ון פאברו כבר היה עמוק בתהליך כתיבת העונה הבאה, עם כוונה לחבר אותה ישירות לקו העלילתי הרחב יותר של דייב פילוני ביקום של ״מלחמת הכוכבים״. בשלב מסוים, באולפני Lucasfilm הבינו שהמנדלוריאן וגרוגו כבר גדולים מדי עבור סטרימינג בלבד, לפחות מבחינת פופולריות ונוכחות בתרבות הפופ. פאברו תיאר את המעבר כמו מגיש בייסבול שמקבל ״טפיחה על הכתף״ כדי להיכנס למשחק הגדול — רגע ששיקף שנים של שיחות על האפשרות להביא את הדמויות הללו למסך הגדול.
עם זאת, פאברו הדגיש שהסרט אינו פשוט עונה רביעית שחוברה יחד לגרסה קולנועית. לדבריו, האתגר היה ליצור סיפור שיוכל לספק גם את מעריצי הסדרה וגם את אוהדי הפרנצ׳ייז הרחב יותר, ובו זמנית לעבוד כחוויה קולנועית מלאה ומוכלת בעצמה באורך של כשעתיים. זה הופך את ״המנדלוריאן וגרוגו״ לסוג של מבחן עבור הכיוון העתידי של ״מלחמת הכוכבים״ בעידן המודרני, במיוחד מאחר שמדובר בסרט הקולנוע הראשון של המותג מאז סיום ׳סאגת סקייווקר׳ שבע שנים מוקדם לכך. למרות שהתגובות הראשוניות מעורבות, הפרויקט מסתמן בינתיים כניסוי די מוצלח בהעברת ״מלחמת הכוכבים״ מעידן הסטרימינג למסך הגדול, לפחות לפי נתוני הקופות הראשוניים. נכון לעכשיו, זה לא להיט עצום בסטנדרטים של ״מלחמת הכוכבים״, אבל גם רחוק מלהיחשב לכישלון. תגובת הקהל מספיק חזקה כך שהביצועים ארוכי הטווח של הסרט צפויים להיות הגורם המרכזי שיקבע כיצד Lucasfilm יתכננו את הצעדים הבאים של המותג.
ועכשיו לסיבה שלשמה באתי- המוזיקה של גוראנסון מדהימה כהרגלה, וכנראה מהווה את האספקט הטוב ביותר בסרט בעיניי. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה מלחין של סדרה קיבל הזדמנות להעלות את סדר הגודל של המוזיקה שהלחין עבור טלוויזיה (שכבר היה מרשים בפני עצמו) לסקאלה של סרט קולנוע גדול, ולסקאלה העצומה של סרט ״מלחמת הכוכבים״ בפרט. אבל עם כמה שהפסקול של הסדרה היה נהדר, ללא ספק ניכר כי גוראנסון הביא לשימוש את הניסיון העתיר שצבר מאז למטרה של העלאת הגרנדיוזיות של המוזיקה כמה רמות מעל. מאז שעזב את הסדרה אחרי העונה השנייה, הספיק להלחין פסקולים מופתיים כמו ״טנט״, ״אופנהיימר״, ״החוטאים״ ואפילו ״האודיסאה״ המתקרב — והשיפור ביכולת שלו ללא ספק ניכר. האם המוזיקה מגיעה לרמה של ״טנט״, ״אופנהיימר״ או ״החוטאים״? לא ממש, אבל הוא ללא ספק מצויין. גדולים וטובים כמו סר כריסטופר נולאן וראיין קוגלר לימדו את גוראנסון היטב את האפקט שאין שני לו שבחוויה קולנועית מותאמת ל-IMAX, והוא לחלוטין מימש את הפוטנציאל העצום הטמון בבסיס המעולה שהשתית בסדרת הטלוויזיה לכדי חוויה קולנועית-מוזיקלית מדהימה.
דבר אחד שקצת הפריע לי בסרט זה שמבחינה עלילתית, ציפיתי שיעמיק קצת יותר את ה-Lore וירחיב את ה״עלילה הראשית״ לכיוונים חדשים ומעניינים, אבל ברובו הרגיש כמו Side Quest עלילתי שנועד בעיקר לספק ספקטקל בפורמט הקולנועי. זה לא בהכרח דבר רע, ויש כמות מספקת של Fan Service שלמדנו לצפות מסרטי פרנצ׳ייז של דיסני בשנים האחרונות— אבל ציפיתי ליותר כיוונים חדשים להעמקת הסיפור קצת יותר.
אפילו אוסיף ואומר - שזה לא יהיה כזה חמור לצפות בסרט גם אם לא צפיתם בסדרה. יהיו כמובן המון רפרנסים שלא ייקלטו, ותמיד כדאי לצפות בקונטקסט השלם כדי לחוות את הסרט בצורה האופטימלית, אבל קווי העלילה מהסדרה די מוכלים בתוך הסדרה, וכאמור ה-Side Quest שמוצג פה די מוכל גם הוא בתוך עצמו, וצופה שלא מכיר את הרקע גם יוכל ליהנות מהסיפור ומהספקטקל שהסרט מספק.
״המנדלוריאן וגורוגו״ ממשיך את מה שהסדרה ביססה בצורה כל כך טובה — רק על המסך הגדול— ומצדיק את החוויה הקולנועית. בעוד שמשאיר קצת רצון לעוד ולא מחדש יותר מדי מבחינה סיפורית, עדיין ראוי בעיניי לצפייה ב-IMAX ומשמש כחלק חביב נוסף בסאגה העל זמנית של ״מלחמת הכוכבים״.
