השבוע מציין האלבום A Moon Shaped Pool עשור לצאתו – אלבומם האחרון של רדיוהד נכון לזמן כתיבת פוסט זה. זאת הזדמנות נהדרת לחזור אליו ולספר את הסיפור שמאחוריו.
במשך שלושה עשורים רדיוהד הוכיחו את עצמם כ"זיקית" מוזיקלית. מצלילי הדיסטורשן של תחילת דרכם, דרך המוזיקה האלקטרונית, ועד לאלבומים יותר מלודיים כמו In Rainbows – אין כמעט סגנון שההרכב לא נגע בו. הצלחת הלהקה לא נשענה על להיטי ענק או המנונים שבוקעים מאצטדיונים, אלא דווקא על שירים מורכבים עם רבדים עמוקים ומבנים פחות קלאסיים מאלו שאפיינו להקות ענק אחרות.
לאחר סיום סיבוב ההופעות של The King of Limbs, הלהקה לקחה הפסקה. במהלך תקופה זו המשיכו חבריה בפרויקטים הצדדיים שלהם: תום יורק שחרר אלבום סולו וג'וני גרינווד המשיך בעבודתו בהלחנת פסקולים. לאחר מכן החלו חברי הלהקה לאסוף סקיצות וחומרים ישנים, ובין מפגש למפגש גיבשו כיוון מוזיקלי משותף. עבודתם עברה לאחוזה מבודדת בדרום צרפת, ובמשך שלושה שבועות הם עבדו על חומרים שיהוו את עיקר תוכן האלבום.
באלבום זה מתמקדת הלהקה בשילוב בין העולם הדיגיטלי לאנלוגי. ההקלטות בוצעו על סלילי טייפ כדי להשיג סאונד ייחודי שרק אמצעים אנלוגיים יכולים ליצור. ג'וני גרינווד, שהפך למלחין סרטים מוערך, הביא את "התזמורת העכשווית של לונדון" (London Contemporary Orchestra). השילוב בין התזמורת לכלים האלקטרוניים יצר התנגשות של שני עולמות, ומתוכה צמח סאונד מיוחד שמקנה לאלבום אווירה מלנכולית ומסתורית.
בזמן כתיבת האלבום, תום יורק, סולן הלהקה, וזוגתו רייצ'ל אוון ז"ל עברו פרידה לאחר 23 שנות זוגיות – וניתן לדמיין עד כמה הדבר השפיע על היצירה. האלבום מכניס אותנו לעולמו המלנכולי והאפל של יורק: השירים יוצרים מסלול רגשי עמוק, מקצביים ועד איטיים ועצובים, וסוללים את המאזין בתוך עולם שונה. לאלבום אטמוספרה ייחודית – מעין ענן אפור שמכניס את המאזין לתוך עולם כאוטי, אך מארח אותו בו בחמימות ובסימפטיה.
בנימה אישית – האלבום הזה מלווה אותי תקופה ארוכה מאוד בחיים. בכל האזנה מחדש אני נכנס לעולמו העשיר של האלבום וחווה אותו בצורה שונה. תמיד תהיתי לעצמי: האם זה מקרי שהשיר הראשון נפתח במילה Stay והשיר האחרון חותם בצמד המילים Don't Leave? זאת גם התחושה שאני יוצא איתה מהאלבום – אני רוצה להישאר בעולמו, והפרידה ממנו קשה מאוד.
בהאזנות הראשונות ניסיתי להבין מה אני חווה. זה לא עוד מקבץ שירים אלא יצירות מורכבות שמרגישות כמו ציור סוריאליסטי. אי אפשר לשים את האצבע על מה בדיוק צריך לשמוע, או לצפות מתי יגיע פזמון קליט – הכול מבולגן, ובה בעת מסודר בצורה מסוימת.
דבר מעניין: האלבום מהווה מעין "ארכיון" של שירים ותיקים שסוף סוף קיבלו גרסה מוקלטת רשמית. True Love Waits, שהפך לאגדה בקרב המעריצים מאז ביצועו הראשון בהופעה חיה ב-1995, הוא שיר שהלהקה נשאה עמה כ-20 שנים מבלי שהצליחה לגבש ממנו גרסת אולפן. היו ניסיונות רבים – כולל לאלבומים OK Computer ו-Kid A – שבהם עברו סגנונות שונים, הוסיפו תופים ופנו לכיוון אלקטרוני; אך דבר לא הרגיש מספיק טוב. לבסוף זכה השיר באלבום זה לעיבוד פסנתר מינימליסטי ונוגע. מספר חודשים לאחר יציאת האלבום נפטרה רייצ'ל אוון ממחלת הסרטן, ואקורד הסיום של האלבום קיבל משמעות מצמררת.
"ניסינו להקליט את זה [True Love Waits] אינספור פעמים, אבל זה אף פעם לא עבד. לזכותו של תום, הוא חייב להרגיש שלשיר יש סיבה להיות קיים כהקלטה. היינו יכולים לעשות את זה פשוט כשהוא מנגן לבד על גיטרה אקוסטית, אבל זה לא הרגיש מספיק."
(נייג'ל גודריץ', מפיק שותף, למגזין Rolling Stone בשנת 2017)
Present Tense נכתב אף הוא זמן רב לפני יציאת האלבום. תום יורק ביצע אותו בהופעות הסולו שלו, והשיר עבר התפתחות עד להקלטתו באולפן. רצועה מתוך פסקולו של גרינווד לסרט "יער נורווגי", בשם Mata Aini Kuru Kara Ne, מרמזת על הרעיון שיתפתח בעתיד לגרסת האולפן. מבחינה מוזיקלית, השיר בנוי על מקצב בוסה נובה – סגנון המשדר חום וקלילות – אך הלהקה הופכת את המקצב, יחד עם הליריקה, לסיפור על התמודדות עם חרדה או אובדן:
"This dance is like a weapon, of self defense."
השירים באלבום מסודרים לפי א"ב אנגלי. הסדר ה"אקראי" לכאורה עובר בין רצועה לרצועה בשילוב מדהים – רכבת הרים של עליות ומורדות – והדיסוננס בין השיר הראשון לאחרון הוא מרהיב.
השיר השני באלבום, Daydreaming, קיבל קליפ שביים פול תומאס אנדרסון (קרב רודף קרב, זה ייגמר בדם). ניתן לקרוא את הקליפ כסיפור הממחיש היטב את אי-הסדר השורר באלבום: תום יורק מתהלך בין מבנים ומקומות, עובר בדלתות המובילות אותו לעולמות שונים, ובשום מקום אינו שייך. הקליפ נחתם במסע של יורק אל הר, שם הוא נכנס למערה, מדליק מדורה, ומסתתר מהעולם החיצוני בחשכה העוטפת אותו.
העטיפה מרתקת אף היא בפני עצמה. מי שעומד מאחוריה הוא סטנלי דונווד, אמן המלווה את הלהקה מימי The Bends. דונווד הניח קנבסים גדולים תחת כיפת השמיים, שפך עליהם צבע והשאיר אותם חשופים לתנאי מזג האוויר. האזור התאפיין בתנאי אקלים עוצמתיים – רוחות חזקות, גשם, בוץ ולחות – שעיוותו את הקנבסים במשך שבועות עד שנוצרה העטיפה הסופית. הרעיון של שימוש בטבע ליצירת עטיפה, השימוש בטייפ, שירים חסרי מבנה קלאסי – כל אלו יוצרים יחדיו תוצר אמנותי חסר צורה מוגדרת, ומכאן גם נובע היופי שבאלבום המיוחד הזה.
הקהל והמבקרים קיבלו את האלבום באהבה רבה. עבור הקהל המסור מדובר באירוע מיוחד, ועבור המבקרים – ביצירה שלמה, מסקרנת ולא שגרתית. האלבום זינק למקום הראשון במצעד הבריטי והגיע למקום השלישי במצעד הבילבורד האמריקאי. מעבר להאזנות בשירותי הסטרימינג, רשם האלבום נתוני מכירות מרשימים גם על פורמטים פיזיים – דבר מרגש בפני עצמו.
A Moon Shaped Pool אינו אלבום שיפיל עליכם להיטים בזה אחר זה. הוא אלבום שקט, מכונס ומיוחד – מסע לתוך עולם סוריאליסטי הדורש סבלנות, וספק אם יעבור בהאזנה אחת. הוא מסוג האלבומים שהייתם לוקחים לאי בודד, כזה שתרצו להעמיק לתוך עולמו המופלא. ככל שמאזינים לו יותר, העולם המורכב מתחיל להיראות מוכר ומובן. רדיוהד המציאו סגנונות חדשים ובכל אלבום המציאו את עצמם מחדש. בעיני מדובר ביצירה חשופה, נדירה וחד-פעמית. מדהים לגלות שעברו עשר שנים, והיא רק משתבחת עם הזמן.
