״חיים ללא כיסוי״ עשוי במחשבה על קהלים לא-בהכרח ישראליים. זה דבר טוב מאוד בעיני, כי לא כולם כאלה ואני מעלה את זה לא מעט בחוות דעת על סרטים ישראליים שאהבתי, כי זה אחד המדדים הראשונים שאני בודק ומוקיר. ברוך ה׳ יותר ויותר במאים כן מנסים היום. תום שובל, למשל, אכן הצליח. אין שום חשיבות ספציפית להתרחשות הסרט בתל אביב, עד כדי כך שאני לא יודע באמת אם זו אכן תל אביב. הפואנטה היא שזו יכולה להיות כל עיר, כל בניין, כל בית מלון, כל חוף ים. הסיפור הוא לא המקום, אלא הדמויות. וגם הן לא מעוגנות לאף מקום או תרבות מה שפותח אותן לפרשנות והזדהות לא משנה מי הצופה.
.jpg)
דאנה איבגי מפציצה פה. משחק ראוי לפרסים — ושוב, לא רק ישראליים. הכי הגיוני בראש שלי, במחשבה על פרסים בינלאומיים, שהיא תזכה במשהו, גם אם בפסטיבלים קטנים יותר, כי אוסקרים לא מתים עלינו ומלכתחילה אנחנו לא תמיד שולחים את הסרטים הנכונים. לאורך הסרט ברור שזה תפקיד לא קל — מאוד תובעני, מאוד אינטנסיבי, כזה שדורש כוח פיזי ונפשי לא קטן — של דמות מסתורית ומלאה שכבות וזה מורגש ומבוצע לעילא. גם הקאסט המשני תורם המון, אבל בעיקר למסע של דנה איבגי שסוחבת את הסרט בגאון. יש אפילו יניב סוויסה בלי זקן.
.jpg)
כדאי שתראו את הסרט בקולנוע. כן, ברור שסרט טוב שהוא לא סרט איימקס או משהו קולנועי גדול יהיה טוב וכיף גם בבית, אבל יש המון יתרון בסרט הזה לחוות על מסך גדול וסאונד איכותי. לגבי הסאונד האיכותי, גיליתי את זה קצת בדרך הקשה כשבאולם שלי החליטו שהווליום יהיה נמוך מהרגיל. בנוסף לזה, זוג של דביל ודבילית בשורה האחרונה החליטו שלענות לטלפון, לצאת מהאולם ולהיכנס כל 10 דקות ולזרוק ניחושי עלילה לאוויר יעשירו את חווית הצפייה של האולם. זה הוכיח לי שני דברים: האחד, שלא רציתי לצאת משם ולהביא סדרן — דבר שאני מסוגל לעשות — כי באמת הרגשתי שאפספס משהו חשוב, מה שמוכיח באמת שהסרט כן מעניין לכל אורכו ולא ממש כדאי לצפות בו שלא בעיון.
השני הוא שהרגשתי שקצת יותר ווליום ופחות הפרעות באמת יהיו קריטיים. בעיקר המוזיקה של בן פרוסט — כן כן המלחין האלקטרוני האוסטרלי שהכי מוכר בשל פסקול הסדרה Dark, שאמנם לא ראיתי וטרם התעמקתי במוזיקה שלו אך אני מכיר את שמו כחובב הז׳אנר האלקטרוני — היא עדינה ומתאימה מאוד (ולצערנו עוד לא שוחררה כאלבום, שם יהיה אפשר ממש לבחון אותה מקרוב) לסצנות המינימליסטיות והסגנון של הסרט. אז תראו בקולנוע, אולמות כמו זה שהיה לי הם למזלנו לא דבר עד כדי כך שכיח בארץ — לתשומת לבכם, סינמה סיטי ירושלים. ברצינות, הלוואי שיגיע אליהם.
הצילום הוא עוד מעלה נפלאה של הסרט. יחד עם וואנשוטים יפהפיים — שבניגוד לוואנשוטים בסרטים אחרים, דווקא לוקחים אותך לתנועה בתוך שטח יחסית קטן (כמו חדר במלון) ולא מסע בתוך שטח גדול — יש לא מעט שוטים ב-POV שממש גרמו לי להרגיש כל נפילה או החלקה במדרגות. שוב, עוד סיבה למסך גדול.
מה שכן, למרות שאני חובב ענק של סופים פתוחים או לא לקבל את כל המידע, הרגשתי שכן יכל להיות סוף קצת יותר סוגר. בלי ספויילרים, כמובן, אבל בניגוד לסופים פתוחים שמרגישים כמו סופים, קצת הרגיש לי כמו סוף של פרק בסדרה ולא סרט, בעיקר מבחינת ההרגשה הפנימית כשהקרדיטים התחילו. מה שכן — הוא כן מעניין מאוד ומיוחד. אולי פשוט לי פחות התחבר ולצופים אחרים זה הסוף המושלם. בכל מקרה, זו לא ״טעות״ או משהו, זה הויז׳ן של תום שובל וכך הסרט אמור להיות.
״חיים ללא כיסוי״ הוא סרט ישראלי מעולה שמביא סיפור מיוחד ולא צפוי שחושף את עצמו לאט לאט. הוא לא פוחד לזרוק אותנו ישר לתוך העניינים בלי להסביר כלום ולתת לנו להתחיל לפענח את הסיפור יחד עם הדמות הראשית, שגם היא מעט מבולבלת מסיבותיה. ממליץ מאוד.
.jpg)
