אנחנו מודים, כשראינו את הפוסטרים והפרמיס של ״The Drama” עוד לפני חודשים חשבנו שמדובר בסרט כמו ״לנצח נצחים״ שהיה בתכלס עוד סרט קומדיה-רומנטי די סטנדרטי עם תבלין של איכות אמיתית של A24. הו, כמה טעינו. וטעינו כי A24 הטעו אותנו בכוונה. בניגוד לסרטים כמו ״אנקת גבהים״ שהשיווק השגוי שלהם סתם הורס לסרט כי הוא מנסה ליצור מצג שווא, במקרה הזה השיווק ״השגוי״ היה מכוון מאוד. A24 והבמאי קריסטופר בורגלי השוודי מאוד רצו להגן על טוויסט שמופיע בסרט, שבניגוד לדרכם של טוויסטים לא מפתיעים בסוף אלא די בהתחלה, הופך את כל הסיפור ופותח סרט לא פחות ממופתי. אנחנו הולכים להימנע לחלוטין מלדבר על עלילה ובכללי נתחמק כמה שיותר מכל מה שלא טכני בסרט, כדי שתוכלו לחוות את הסיפור בעצמכם, אז אל דאגה - הכתבה בטוחה לחלוטין לקריאה.
קריסטופר בורגיל מסתמן כאחד המוחות המקוריים בתעשייה היום, מאלה שהסרטים שלהם באמת שונים מכל מיני סיבות ותמיד אפשר לצפות למשהו מיוחד, אלטרנטיבי. זה מתבטא בסיפור עצמו ובאיך שהסרט עשוי וערוך גם יחד. סרטיו הקודמים, ״Sick of Myself״ דובר הנורווגית ובמיוחד ״Dream Scenario״ עם ניקולס קייג׳ הדגימו את זה יפה. באחד בחורה שמנסה ליצור קצת יותר עניין סביבה מקנאה בבן הזוג האמן הפופולארי שלה ופונה לאמצעים לא קונבנציונליים ובשני פרופסור פשוט שמגלה יום אחד שהוא מתחיל להופיע משום מה בחלומות של אנשים מכל העולם (בהתאמה). זה מצחיק, כי שניהם עוסקים במחיר התהילה (בערך) ודווקא ״הדרמה״ הולך לנושאים אחרים, ששוב — לא נרמוז מה הם.
העבודה שלו בסרט, בייחוד בתסריט ובעריכה (שהוא עצמו ערך יחד עם עוד עורך), היא מהייחודיות ביותר שנראו על המסך לאחרונה. שוב, ברור שהוא מהקולנוענים האלה שבאים לעשות משהו מאוד שונה (כמו, למשל, ארי אסטר, שלא במפתיע הפיק את ״הדרמה״ ו״האיש מהחלומות״ של בורג׳יל ב-A24). העריכה מהירה ומעוררת חוסר מנוחה ברוב המקרים, ובייחוד בסצנות האינטנסיביות ביותר והתסריט ייחודי ולא צפוי בכלל.
אחד מהאספקטים הבולטים ביותר בסרט בעינינו הוא התסריט של בורגלי - תסריט חריג בנוף בכמה שהוא ״זורם בטבעיות״ ואיך הוא מרגיש אותנטי ואמיתי. כמה פעמים ראיתם סרט ויצא לכם להגיד ״פואטי והכל, אבל אף אחד לא באמת מדבר ככה במציאות״? קשה להעמיק בזה יותר מדי מבלי לגלות פרטי עלילה שאנחנו מעדיפים שלא להיכנס אליהם יותר מדי, אבל השתלשלות העניינים בעלילה מרגישה מאד אותנטית והדיאלוגים שם זורמים מנושא אחד לאחר בצורה שמצד אחד מאד לא צפויה, אך מצד שני מרגישה מאד אנושית וטבעית- קצת מזכירה איך שיחות סלון בבית של סבתא בימי שישי קופצות מנושא אחד לאחר ומגיעות מנקודת התחלה למקום שלכאורה לא נראה קשור בכלל.
כמובן שאי אפשר לדבר על הסרט מבלי להתייחס לקאסט שנתן עבודה מטורפת - בהובלת זנדאייה ורוברט פאטינסון המדהימים. מדובר בשניים מהשחקנים הצעירים הטובים והמבטיחים ביותר של זמננו, שלמרות שהם מופיעים בלא מעט סרטים לאחרונה (אפילו לא מעט סרטים ביחד רק בשנה הקרובה), אף פעם לא נמאס לראות אותם והם תמיד מצליחים להפתיע בהופעה מרשימה ושונה שקולעת בול לכוונה של הסרט. לא פלא שכריסטופר נולאן לקח את שניהם לתפקידים באפוס ההיסטרי המתקרב ״האודיסאה״, שצפוי להיות אירוע קולנועי חסר תקדים. עוד שחקנית שהפתיעה לטובה, למרות שגם ממנה למדנו לצפות לרמה גבוהה, זו אילנה חיים שנותנת את אחת ההופעות הבולטות והמרתקות ביותר בסרט, והטובות בקריירה שלה. גם ממדו אצ׳יי נתן הופעת משחק מלהיבה במיוחד. אבל בעולם מתוקן, גם פאטינסון וגם זנדאייה, עם שתיים מההופעות המרשימות שראינו על המסך הגדול לאחרונה, היו זוכים במועמדות לפרס אוסקר על סרט זה, למרות שבראייה מציאותית זה כנראה לא מאד סביר.
אפשר לומר שיש לבורגלי, בנוסף לכל המקוריות שלו, כמה השפעות ואולי אפילו הומאג׳ים, בין אם מכוונים או לא. הסרט מגיע למקומות שאי אפשר בכלל לנחש מההתחלה, ולמשל יש שם כמה סצנות שלא היו מביישות את המיטב של סדרות כתובות לעילא ושופעות בדיאלוג חד כמו ״היורשים״ באינטנסיביות ובהומור שלהן. הכתיבה והבימוי מזכירים לעתים את לוקה גוואדגנינו, ודווקא המוזר והמפתיע מכולם — השפעות לא אחר מאשר ״הרכלנית״ (“Gossip Girl״), שכן החתונה (לא ספוילר, זה ליטרלי על הפוסטר) מזכירה סצנות אירועים הזויים ודרמטיים בסדרה.
יותר מכל, ״הדרמה״ של קריסטופר בורגול הוא סרט שמסוגל ליצור שיח מאוד מעניין אחרי הצפייה בו. עשוי לעילא עם שימוש טוב מאוד במוזיקה ושירים. כתוב בצורה מופתית ומתהדר באפקט הזה שקצת קשה להעביר בביקורת - איך אתה נכנס לסרט ולא מצפה שתהנה עד כדי כך, ושתחזה בקולנוע כזה שונה ובאיכות כזאת גבוהה. עם נגיעות של ביקורת חברתית עלינו כחברה וכאינדיבידואלים בדיוק במידה הנכונה, מדבור בסרט שמרתק מהרגע הראשון ומשנה כיוון מספר פעמים ובמהלכו, ומשאיר את הצופה משועשע מהפריים הראשון ועד האחרון.
