לאחר ההצלחה המסחרית הענקית של "האחים סופר מריו: הסרט" לפני שלוש שנים, סרט המשך היה בלתי נמנע – זה היה רק עניין של זמן. כבר במאי 2024 הכריזה נינטנדו על סרט המשך שיצא השנה, ושנה לאחר מכן הושק בשם "סופר מריו גלקסי: הסרט". הוא יצא ברוב העולם במועד המתוכנן, אך בארץ התעכב בשבועיים בשל מצב החירום. הציפיות בקרב המעריצים היו גבוהות, אולם בשל יציאתו לפני מספר חודשים בשאר העולם, התגובות אליו נראו מעורבות יותר: מבקרים רבים קיטרו על הסרט, ומנגד מעריצים נהרו לבתי הקולנוע. ההצלחה המסחרית הנוספת תביא ככל הנראה עוד סרטי המשך רבים. אולם עולה השאלה – האם מדובר בסרט גרוע כל כך? התשובה: לא.
נדמה כי רבות מאכזבות "מריו גלקסי" נובעות מהסתכלות נוסטלגית שאינה במקומה על הסרט המצויר מלפני שלוש שנים. סרט מריו הראשון לא היה סרט טוב במיוחד: הסיפור היה בנאלי לחלוטין, וליהוק כריס פראט בתפקיד מריו היה מבלבל ולא מוצלח. אותן בעיות מצויות גם בסרט ההמשך, אך לצדן כמה שיפורים שהופכים אותו למהנה יותר מקודמו.
השיפור המשמעותי ביותר הוא בסיפור עצמו. שלא תבינו לא נכון – זה אינו סיפור טוב בשום אמת מידה, אבל הוא מעניין משמעותית יותר בזכות נוכחות גדולה יותר של דמויות אהובות. בראש ובראשונה ראוי לשבח את לואיג'י (צ'ארלי דיי, "פילדלפיה זורחת"), שזוכה סוף סוף לזמן מסך של ממש. דיי מתמסר לתפקידו, ויש לו כימיה מהפנטת עם שאר דמויות המשנה: בפרט יושי (דונלד גלובר, "קומיוניטי") ובאוזר (ג'ק בלאק). כימיה זו מולידה גם רגעים של הומור מוצלח למדי, אם כי אפקטיביותו על צופים בוגרים עשויה להיות תלויה בהערכת המדובבים עצמם, ללא קשר לסרט. קול חדש נוסף הוא בני ספדי, המדובב את הנבל באוזר ג'וניור ועושה עבודה לא רעה כלל: נשמע שכיף לו בתפקיד, והוא מבטא היטב את דמות ג'וניור – את רצונו להיות מרושע ובו בזמן לזכות בהכרת אביו. לבסוף, ברי לארסון ("סקוט פילגרים", "קפטן מארוול") זוכה לתפקיד קטן בתור הנסיכה רוזלינה; גם היא חביבה, ועושה עבודה טובה בסך הכל תוך ביטוי מטרותיה של הדמות.
לעומת זאת, שתי דמויות מרכזיות אחרות נותרות עם דיבוב רעוע: מריו והנסיכה פיץ' (אניה טיילור-ג'וי). ביצועו של פראט חסר אנרגיה וכריזמה, בדיוק כפי שהיה בסרט הקודם – פרט לכמה שורות בודדות שבהן ההתלהבות הנראית של מריו תואמת סוף סוף את קולו. טיילור-ג'וי, לעומת זאת, היא האכזבה הגדולה ביותר בסרט החדש: בעוד שהתמונה מציגה דמות אנרגטית ומלאת חיים, קולה של טיילור-ג'וי מעניק רושם כאילו אין לה כל חשק לדובב אותה. גם ג'ק בלאק בתפקיד באוזר אינו עושה הרבה כדי לגוון את ביצועו, שנשמע כמו אותו סטריאוטיפ עצמי שהציג בסרט הקודם.
עלילת הסרט דומה בבסיסה לסרט מריו הראשון: הנסיכה רוזלינה (המוכרת ממשחקי "סופר מריו גלקסי") נחטפת בידי באוזר ג'וניור, ועל הגיבורים – יחד עם באוזר האב – להציל אותה. בד בבד, נמשך מסע ההתפתחות של באוזר בעקבות תבוסתו בסרט הקודם. הסיפור לא מוצלח במיוחד, מלא בחורים עלילתיים ומסתיים בצורה פתאומית ולא מספקת. ועם זאת, למרות איכותו הדלה, הוא סוחב את אורכו (כמאה דקות) ובזכות דמויות המשנה מצליח להיות מהנה בסך הכל.
מעבר לדמויות, רבה מההנאה מהסרט נשענת על הערכת רפרנסים רבים למשחקי נינטנדו – גם מעבר לסדרת "מריו". הם מבדרים ברובם ומתגמלים צפייה עבור מעריצי נינטנדו, אך קשה לומר שהם מה ש"עושה" את הסרט או מצדיק את קיומו. נחמד לראות את הדמויות הללו – אך לא הרבה מעבר לכך.
מה ש"עושה" את הסרט הוא דווקא האנימציה המרהיבה של אולפני אילומינֵישן (סרטי "גנוב על הירח"). עיצובי הדמויות והעולמות השונים נראים מצוין: תנועות יפות, תאורה מרשימה ורמת פירוט מפליאה בכל עבר. גם הפסקול של בריאן טיילור, שהלחין את הסרט הקודם, יפה מאוד ועושה שימוש מושכל במגוון מוטיבים ממשחקי "מריו". ועם זאת, שני ההיבטים הללו מאכזבים מעט, שכן ניתן היה להרחיב את השימוש באלמנטים ממשחקי "סופר מריו גלקסי" עצמם. שני המשחקים הללו, על אף היותם בני למעלה מחמש עשרה שנה, מכילים עולמות מגוונים וקטעים מוזיקליים קולנועיים ונפלאים – חלקם אף הולחנו והוקלטו עם תזמורת חיה.
בסך הכל, "סופר מריו גלקסי: הסרט" מיועד לקהל הצעיר, ולצדו גם מעריצי "מריו" הבוגרים יותר עשויים ליהנות ממנו. חבל רק שהסרט אינו מממש את מלוא פוטנציאלו ביחס למשחקים המדהימים והעל-זמניים עליהם הוא מבוסס. ועדיין מעניין לתהות מה יפיקו נינטנדו ואולפני אילומינֵישן בסרטי ההמשך העתידיים – ואם יציאת הסרט השנה מבשרת על משחק מריו תלת-ממדי חדש (שכן כמעט עשור חלף מאז "סופר מריו אודיסי").
