אחרי כמעט עשור חוזר אלינו בהמאי גור ורבינסקי ("רנגו", "שודדי הקאריביים") עם "בהצלחה, תהנו, אל תמותו" (Good Luck, Have Fun, Don't Die), קומדיית אקשן מדע-בדיוני שמביאה לקדמת המסך נושאים סופר חשובים ומעניינים - אולי יותר רלוונטיים עכשיו מאי פעם - על בינה מלאכותית, על היחס האלים והאובססיבי שלנו לטכנולוגיה, ובמיוחד בקרב בני נוער. את כל אלה הוא ממסגר בתוך סיפור מסע מוכר של "להציל את העולם".
ורבינסקי, הידוע בהומור האקסצנטרי שלו ובאטמוספרה הייחודית שהוא יוצר, מצליח להכניס הרבה חיים לתסריט דל בתוכן משמעותי ביחס לנושאים שהוא מציג.
הסיפור עוקב אחר אדם אלמוני מהעתיד, בגילומו של סם רוקוול ("שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי", "ג'וג'ו ראביט"), שחוזר אחורה בזמן אל ימינו כדי להרכיב צוות שתפקידו לעצור את היווצרותה של בינה מלאכותית השולטת בעתיד. הצוות מורכב מזוג מורים שמרגישים אי נוחות בבית הספר התיכון שלהם, ביגולמם של זאזי בייטס ("אטלנטה", "דדפול 2") ומייקל פניה ("אנטמן", "נרקוס: מקסיקו"), אם שאיבדה לאחרונה את בנה בגילומה של ג'ונו טמפל ("טד לאסו") ואישה עם "אלרגיה לטכנוליגה, בגילומה של היילי לו ריצ'רדסון ("קולומבוס", "במרחק נשימה").
העלילה נעה בין סיפורם כצוות המנסה להגיע למקום היווצרותה של אותה בינה מלאכותית, לבין חזרות לאחור המספרות את סיפור המקור של כל אחת מהדמויות ואת הרקע המורכב שלהן מול הטכנולוגיה של ימינה - מעט בדומה ל"שעת הנעלמים" שיצא בשנה שעברה.
בצער רב, השילוב בין שני קווי העלילה אינו חלק. הוא משאיר חורים בעלילה ושאלות פתוחות. עם זאת, הסיפור האישיים של הדמויות מאוד מהנים - במיוחד של היילי לו ריצ'רדסון וג'ונו טמפל. ייתכן שזה ביעקר משום ששתיהן נותנות את ההופעות הטובות ביותר בסרט, ובמיוחד טמפל.
סם רוקוול גם הוא עושה עבודה מצוינת ונכנס לחלוטין לטירוף של הסרט, אך תפקידו יכל להתאים יותר לג'וני דפ - ואולי אפילו להיות תפקיד שמחזיר אותו למיינסטרים הקולנועי. באופן כללי, המשחק טוב, והכימיה בין הדמויות מהנה ומספקת את הסחורה.
מבחינה טכנית, הסרט מבוים היטב. הוא משלב בין טונים שונים בקצב מהיר ואחיד, ועם אורך של שעתיים ועשרות דקות - הזמן כלל לא מרוגש.
איפה שהסרט כן נופל הוא בתסריט. מעבר לטוויסטים הצפויים, הבעיה האמיתית היא שהסרט לא באמת מגרד את פני השטח של הנושאים שהוא מעלה. מעבר לאמירה החוזרת ש"זה רע", אין כאן חקירה מעמיקה של בינה מלאכותית או של רשתות חברתיות. התוצאה יותר מטיפה מאשר מציגה עמדה מורכבת.
יתכן כי יש כאן ניסיון ליצור מטא-נרטיס, כאילו הסיפור המופרך והרנדומלי נכתב בעצמו בידי בינה מלאכותית, והשאלה היא האם אנחנו נותנים לזה יד. זה יכל להיות רעיון חביב כמסר, אבל אם דמות מספרת בדיחה לא מצחיקה ואז דמות אחרת אומרת "וואו, זה היה ממש לא מצחיק" - זה רק מדגיש עד כמה הבדיחה באמת לא מצחיקה.
גור ורבינסקי סיפר בראיונות שבעשר השנים האחרונות עבד על כמה פרויקטים, אבל כשקרא את התסריט הזה אי שם ב2020 - הוא ידע שזה האחד. ובזה הוא אולי אפילו צדק. הבעיה היא שככל שהנושא נעשה פחות חדשני, וככל שהשיח סביב בינה מלאכותית השתכלל והעמיק - כך הסרט עלול להתיישן מהר מאוד. ואם זה לא יקרה כבר בתקופה הקרובה, הוא פשוט יישכח.
זה לא בהכרח דבר רע. יש הרבה סרטים שהם ספקטקל טהור. סרטי פופקורן לראות עם חברים. רק חבל שסרט בסדר גודל כזה, מיינסטרימי ועתיר התלהבות לגבי הנושאים שלו, לא נותן להם את העומק שמגיע להם.
