סרטו החדש של פארק צ'אן-וק ("שבעה צעדים", "החלטה לעזוב"), "אין ברירה אחרת", הוא מותחן פשע המשלב ז'אנרים שונים. הסרט מציב במרכז את הדמות המוכרת של איש המשפחה הפועל בקדמת המסך, וחוקר את המרחקים שבן אדם מוכן לעבור כדי לשמור על המשפחה, הפרנסה והסטטוס שלו. עם זאת, חשוב לציין ש-"אין ברירה אחרת" מגיע עם שלל טוויסטים וצדדים אפלים, אך גם עם קומדיה שחורה. באופן כללי מדובר באחד הסרטים הנגישים ביותר של פארק, המתאים לקהל רחב ובכל זאת מצליח לשמור על הקסם והסגנון הייחודי המאפיינים את הפילמוגרפיה שלו.
העלילה עוקבת אחרי יו מאן-סו (לי ביונג-הון, "משחקי הדיונון", "ראיתי את השטן"), המוצג בפנינו בסצנת הפתיחה כאיש משפחה למופת. הוא בעל מקצוע מכובד כמנהל מסור בחברה לייצור נייר, בה הוא עובד כ-25 שנה. הסרט מציג את משפחתו: אשתו, ילדיו והכלבים – אך מיד בסצנה הבאה מאן-סו מפוטר מעבודתו. זה מוביל אותו למשימה להבטיח לעצמו מקום כמנהל בחברה מתחרה, גם אם זה אומר לרצוח את שאר המועמדים.
עלילת הסרט מבוססת על ספר בשם "הגרזן" של דונלד אי. ווסטלייק, והסיפור מסופר מנקודת מבט אישית אל תוך עולמו של עובד במעמד הביניים-גבוה. הוא מתמקד בניסיון של מאן-סו לשמור על הסטטוס שלו, והסרט בוחן את היצרים של הדמות. על הנייר, זה יכול היה להיות שטוח מאוד. אך בזכות תפקיד מדהים של לי ביונג-הון, המייצג תחושה אמיתית של הידרדרות מוסרית שמתקלפת שכבה אחר שכבה, הדמות מקבלת עומק. הוא מביא למסך גם תחושת חמימות ורצון להגן על משפחתו, שבאים לידי ביטוי באופן מושלם. לא פחות חשובים הם גם הישגיו של ביונג-הון בקומדיה הפיזית, וההתמסרות שלו לדמות, לדיאלוג ולליגלוג על מציאות הסרט.
זה כמובן הולך יד ביד עם הבימוי של פארק, שיש לו עין לפרטים הקטנים ביותר. הוא מאסטרו בשילוב אווירות שונות, כך שאי אפשר לדעת האם הסצנה הבאה תגרום לצופה לזוז באי-נוחות בכיסא, או שתמריץ אותו באדרנלין מתוך מתח. אך עם זאת, בניגוד מוחלט לסרטיו הקודמים, אין כאן את אותה כמות של גרוטסקה. "אין ברירה אחרת" עובר חלק יותר בגרון, והוא נגיש אפילו לצופים ללא עצבים חזקים.
לסרט יש גם שימוש נהדר במוזיקה. הדוגמה המוצלחת ביותר היא של השיר "Red Dragonfly", שיר קוריאני שידבק לצופים בראש לאחר הצפייה. בסצנה שבה השיר משולב, נעשה שימוש מבריק במתח ובקומדיה. האווירה קיצונית מאוד, עם שילוב של הומור פיזי ומתח. יתרה מכך, זוהי גם אחת הסצנות החשובות ביותר בסרט מבחינה עלילתית. על אף השאפתנות הזאת, בזכות קפדנות רבה שום דבר לא מרגיש לא במקום.
בדיוק כמו שם הסרט, אין ברירה אחרת אלא לצפות בסרט הנפלא הזה בבתי הקולנוע. היוצר פארק בנה בו שפה קולנועית כל כך אחידה ויצירתית, עד שקשה מאוד לא לשים לב לכל צילום ולכל חיתוך בעריכה. הכל נבחר בקפדנות, אפילו כל מיקום של עציץ בקומפוזיציה בעל משמעות סמלית. ההשקעה יורדת לפרטים הקטנים ביותר, ויחד עם זאת מגיעה ביקורת עדכנית מאוד על עולם העבודה ביחס של העובד הקטן מול התעשיות הגדולות. רק חבל שהמצוינות הזאת לא זוכה להתקבל אצל מצביעי האוסקר.
