על בסיס הטריילר, "קופצים בראש" נראה כסרט די סתמי ואפילו לא תואם להלך הרוח של פיקסאר. טענה זו רחוקה מאוד מן המציאות. אבל רגע – בואו ניקח כמה צעדים אחורה. שש השנים האחרונות של פיקסאר לא היו פשוטות. החל מתקופת הקורונה, שגרמה לסרטים מצוינים כמו "נשמה" ו"אדומה אש" להיות נצורים תחת הסטרימינג, וכלה ביצירות מקוריות כמו "אליאו" – שיצא אשתקד וכמעט כשל לחלוטין בקופות. הניצחון הגדול היחיד שלהם בתקופה זו היה "הקול בראש 2", שהצליח הן אמנותית הן מסחרית.
לרגע היה נדמה ש"קופצים בראש" יצטרף למגמה השלילית של פיקסאר – סרט סביר באיכותו ו/או כושל בקופות. לשמחתנו, שני הדברים האלה לא קרו. בעקבות יציאתו המאוחרת בארץ, כבר אפשר לקבוע בביטחון שהסרט הצליח בקופות. ומבחינת איכותו – זהו ללא ספק הסרט הטוב ביותר של האולפן מאז "קוקו".
עלילת הסרט עוקבת אחר מייבל (פיפר קורדה, "הצצה ליחסים"), סטודנטית ואקטיביסטית למען איכות הסביבה, שמגלה תוכנית ניסיונית באוניברסיטתה: בני אדם מעבירים את תודעתם לרובוטים הזהים במראם לבעלי חיים. מייבל מעבירה את תודעתה לבונה ויוצאת למסע להצלת קרחת יער הסמוכה לביתה, המאוימת בשל תוכניתו של ראש העיר לסלול כביש עוקף בשטח המיועד להיות שמורת טבע.
הסרט נפתח בפלאשבק לילדותה של מייבל – סצנה שהיא גם אחת המרגשות ביותר בתולדות סרטי פיקסאר, וגם מציגה את הגיבורה באופן מופתי: האידיאלים שלה, אהבתה לטבע ולבעלי חיים, לצד חספוסיה האישיותיים, גלויים לחלוטין. זהו מהלך חכם שמכניס את הצופים מיד אל תוך עולם הסרט ומעורר הזדהות עזה עם מייבל; מאבקיה מאפיינים אותה כדמות מורכבת, שקל בה-בעת להזדהות עמה. משם הנרטיב קופץ קרוב לעשור קדימה. מייבל בת 19, חיה לבדה בבקתה הסמוכה לעיר ולאותה קרחת יער, ואף שהיא שולטת יותר בכעסה – היא עדיין אידיאליסטית באותה מידה. העברת התודעה לבונה מתרחשת במהרה, והסרט מעלה הילוכים של טירוף מאותו רגע ועד לסיומו.
קשה לפרט עד כמה "קופצים בראש" הוא סרט מטורלל לחלוטין מבלי להרוס אותו. חלק מהאפקט נובע מאינספור תפניות מפתיעות, כשכל אחת מטורפת מקודמתה – תמיד מקוריות, תמיד מעלות חיוך ענק על הפרצוף. מעבר לכך, הסרט אינו מתפשר גם בממד הרגשי: דמויות בעלי החיים אמפתיות ומצחיקות להפליא.
מבחינה חזותית הסרט מצטיין לא פחות. הוא כולל כמה מהעיצובים המקוריים ביותר של פיקסאר – החל מהיער המרהיב ועד עיצובי הדמויות. המאפיין החזותי המרהיב ביותר הוא כנראה הפער בהצגת בעלי החיים: מראם משתנה בהתאם לנקודת המבט – בני האדם רואים אותם בצורה אחת, ואילו מי שמצוי בתודעת החיה-רובוט רואה אותם אחרת: עם עיניים ופנים אקספרסיביות ומלאות חיים. בכלל, האנימציה מופתית – תנועות הדמויות מדויקות, הבעות הפנים דינמיות, והכל פשוט נראה מושלם.
הסאונד שומר על אותה רמה גבוהה. כל המדובבים עושים עבודה מצוינת: הם משקיעים את כל כולם בביצועיהם, תוך שמירה על ההומור האינהרנטי של הכתיבה ועל הפן המרגש שלה. ראוי לשבח במיוחד את הפסקול, שהלחין מארק מות'רסבו ("עמוק במים", "גשם של פלאפל"). הלחנים יכולים להיות חינניים, מותחים וכמובן מרגשים, ומשלבים נגיעות אלקטרוניות מרשימות ההולמות את האווירה המדעית של הנרטיב.
איכשהו כל הכוכבים התחברו עבור "קופצים בראש". אולי לא היה מקום להפתעה, אם לוקחים בחשבון שהבמאי דניאל צ'ונג – שגם כתב את הסיפור – יצר את אחת מסדרות האנימציה הטובות של השנים האחרונות, "בא בדוב". מדובר בסרט שמצליח בו זמנית להיות מטורלל לחלוטין, קורע מצחוק, מקורי, מפתיע ומאוד מרגש. אולי מוקדם לקבוע זאת בוודאות, אבל לסרט הזה יש סיכוי סביר מאוד לזכות בקטגוריית הסרט המצויר בטקס האוסקר הבא.
אל תפספסו את "קופצים בראש" בקולנוע. קחו את כל המשפחה – מהילדים הקטנים ועד המבוגרים. לכולם יש סיכוי טוב להינות מאוד.
