עונת הפרסים של 2025 בעיצומה ואין ספק שכבר עכשיו, בהגיעו אלינו לארץ באיחור לא כל כך אופנתי, אחד הסרטים הכי מדוברים בה שגם ממשיך לקטוף פרסים אין-ספור הוא ״הברוטליסט״.
ואכן, כל זה מוצדק. ההייפ אמיתי. מדובר בסרט מאוד מאוד שונה בנוף. לא יצאו הרבה כאלה לאחרונה ורואים שהויז׳ן של בריידי קורבט (שכתב וביים) ומונה וסטבולד (שכתבה איתו ואף נשואה לו) הוא מדוייק ומרענן. הם באו לעשות משהו מיוחד ויצא להם בדיוק זה.
במקומות רבים הסרט מתואר כ-“American Epic״ וקלאסיקה מודרנית, ולא בכדי. הסרט מרגיש כמו יצירה שאפתנית ביותר, שעשויה בצורה האיכותית ביותר, מספרת סיפור מאד חשוב ובנויה בצורה מאד קפדנית. בעוד שלשנינו יש פייבוריטים אחרים מהשנה שחלפה, במידה וכמו שחלק מהאנליסטים חוזים וכמו שחלק מהפרסים המקדימים כבר מאותתים הסרט יזכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר, זו תרגיש בעינינו זכייה מאד ראוייה שחוגגת קולנוע איכותי שעשוי ברמה הגבוהה ביותר. למעשה, לדעתו של דביר הסרט היה יכול להיות בקלות סרט של 5 כוכבים, הנושק לתואר ״יצירת מופת״ שקיבל מפי מבקרים רבים ברחבי העולם. אך לצערו יש דבר אחד שעומד בין הסרט לבין הטייטל הנחשק- וזה זמן הריצה שלו.
תראו, אנחנו מעד בעד סרטים ארוכים. בתור אנשים שראו את ״אופנהיימר״ 6 פעמים רק בזמן שהיה בקולנוע ואת ״האירי״ של סקורסזה פעמיים בקולנוע רק באותו השבוע, אפשר להגיד שכשזה נעשה בצורה מאד מדויקת, זה לא מפריע ואף יכול להיות ממש מדהים. אבל במקרה הזה, לדעתו של דביר לפחות, 4 שעות כמעט (!!) אולי היה קצת יותר מדי. בריידי קורבט, שסרט זה הוא אחד מהתסריטים הראשונים שלו עבור סרט באורך מלא, בעינינו חטא קצת ביוהרה של להשאיר את התסריט כמו שהוא חושב שיהיה ראוי מבלי לעשות קיצוצים מאד נדרשים שיכולים ממש להקל על הצופה- ואף להיטיב עם הסרט באופן כללי לקהל גדול של צופים. שני הסרטים שהזכרנו מקודם נכתבו על ידי תסריטאים שהם לא פחות מאשפים במלאכתם (כריסטופר נולאן וסטיבן זאיליאן בהתאמה), ונבנו בצורה מאד קצבית שזמן הריצה שלהם כמעט ולא מורגש כלל. ואפילו הם לא הגיעו לאורך של סרט זה. במקרה של ״הברוטליסט״, בעוד שהתסריט ללא ספק מצויין ואין להמעיט מאיכותו, זמן הריצה האסטרונומי ללא ספק הורגש ואנחנו חושבים שאולי עריכה קלה של התסריט- אפילו אחת שתמשוך את הסרט לכיוון ה-3 שעות, הייתה עושה פלאים ומעצבת יצירה שמרגישה יותר שלמה וזורמת- ואף מזמינה לצפיות חוזרות בדומה לסרטים שהוזכרו לעיל.
מה שכן מגיע כתוספת מאוד מגניבה לאורך שלו הוא הפסקה מובנית בתוך הסרט (ממש בתוכו עם טיימר על המסך, לא משהו מכני שניתן כהוראה לקולנוע). גם בצפייה שלנו בו בניו יורק וגם בצפייה השנייה של אור כאן בארץ בפרימיירה האפקט היה דומה - אפשר לצאת להתרענן ואפילו להספיק קצת לדבר על מה שראיתם עד עכשיו במשך רבע שעה. להביא עוד שתייה או אוכל. וזה גם משהו שמאוד מועיל לחוויית הצפייה של סרט כה ארוך. בכלל - מרגיש שצריכים לעשות את זה יותר, בסרטים של מעל שעתיים וחצי. ההשפעה החיובית של זה זכורה מאוד.
המילה הזאת נזרקת די הרבה על ידי אנשים בשנים האחרונות, וגם שנינו חוטאים בזה לא מעט, אבל הופעת המשחק של אדריאן ברודי בסרט זה היא לא פחות ממופתית- במלוא מובן המילה. הסרט נושק ל-4 שעות, וברובו המוחלט פרצופו של ברודי מופיע, והוא סוחב את הסרט על גבו בצורה מאד מרשימה וכריזמטית עם אחת מהופעות המשחק המוצלחות ביותר בקריירה שלו, וללא ספק של השנים האחרונות. ייתכן מאד שאוסקר מס׳ 2 מתקרב. גיא פירס, שהיו לו לא מעט הופעות משחק מדהימות במהלך הקריירה, נותן בסרט זה את הופעתו כנראה הטובה ביותר בקריירה. הופעת משחק מאד מרשימה שלוקחת את הצופה לרכבת הרים במהלך הסרט, ומעבר לזה לא נרצה להרחיב. עם זאת, בעוד שהוא שחקן נהדר, האישיות הבעייתית של האדם עצמו ביחס לישראל, קצת מקשה לעודד אותו בעונת הפרסים הזו. פליסיטי ג׳ונס גם היא מביאה עמה תצוגת משחק מצויינת בדמות שאמנם נכנסת רק בשלב מאוחר לסרט אבל מוסיפה לו המון עומק ומשמעות. חייבים לציין גם את אלסנדרו ניבולה הנפלא שמשחק פה תפקיד קטן אך מצויין.
לאחרונה התפרסמו ידיעות כי השתמשו ב-AI על מנת ״להגביר״ את המבטא ההונגרי של אדריאן ברודי ופליסיטי ג׳ונס, ואף לעצב את חלק מהמבנים שהוצגו ברגע מסוים בסרט. לא נרצה להיכנס לנושא הזה יותר מדי, אבל רק נגיד שלדעתנו עדיף להשאיר בינה מלאכותית מחוץ לדברים שנוגעים לאומנות כמה שיותר- מילא אם זה מאחורי הקלעים ובשלב המחקר, איסוף המידע וכד׳— אבל אם זה משהו שכבר נחזה על ידי הצופים בסרט המוגמר- Big no no. פייר, התאכזבנו.
לגבי הצילום, היה אספקט שהזכירו לא מעט בשיווק הראשוני של הסרט כשרק התחילו לצאת הטריילרים - ״הסרט צולם ב-VistaVision באומץ״. ויסטה-ויז׳ן הוא פורמט של פילם שפותח ב-1954, שאפתני ורחב ואף נחשב כאבן דרך שהובילה ליצירת ה-IMAX 70mm שמאוד פופולארי היום בזכות נולאן. מה שכן, כבר שנים שלא השתמשו בו ממש. האם זה גימיק סתמי? לא ממש. מרגישים בסרט את הצילום בפילם, במיוחד כשהצילום כל כך מרשים וכל כך הרבה פריימים שם הם כמו תמונה למסגר.
גם הפסקול בסרט מיוחד מאוד, זכור ובוהק במיוחד. דניאל בלומברג משלב פה כלים קלאסיים ופסנתר עם כלים אלקטרוניים בצורה מאוד מרשימה, בפסקול שלוקח כל סצנה כמה רמות למעלה. שמים לב אליו מאוד. הוא נוכח ומורגש כבר מסצנת הפתיחה המצויינת עם המוזיקה שנבנית לאט על גבי צליל הקשה רפטטיבי.
הסרט, שעוסק בארכיטקט, משלב בצורה חדשנית את נושא עיצוב האדריכלות בתוך העלילה, כאשר ה-Production Designer ג’ודי בקר הייתה אחראית על יצירת מבנים מקוריים המתאימים לרוח התקופה ולאופי של הדמות הראשית, לאזלו טות׳, כאדריכל מהאסכולה הברוטליסטית. העיצובים של בקר מהווים יצירות מרתקות המשקפות את זהותו עמוסת הקונפליקטים הפנימיים של טות’, כך שבמרכז הסיפור עומד פרוייקט המייצג גם את רוח הברוטליזם אך גם מחזק את הנושאים המרכזיים של העלילה והמסר אותו הסרט מנסה להעביר.
מסיבה זו, האדריכלות בסרט היא הרבה יותר מכלי המשמש לתפאורה בלבד- וזה אספקט שהבמאי והתסריטאי בריידי קורבט עשה עבודה די מדהימה בו, ואפילו בסבירות גבוהה יזכה בפרס אוסקר עליו. באמצעות כלי זה הוא משקף את המסע האישי של טות’ דרך אובדן, הישרדות בתקופה הקודרת בהיסטוריה של העם היהודי ובנייה מחדש לאחר השואה ומלחמת העולם השנייה. באמצעות עיצוב הפקה מוקפד ושילוב סיפורי מרשים, הסרט משתמש באדריכלות בין השאר כשפה סימבולית שבוחנת איך מרחבים פיזיים יכולים לשאת בתוכם היסטוריה, כאב ותקווה.
העובדה שסרט שעוסק בצורה כל כך בולטת בציונות זוכה בכל כך הרבה פרסים ואקולדות ברחבי התעשייה היא נפלאה בעינינו. בתקופה שבה אנטישמיות מודרנית נהפכה לטרנד טיקטוק, זה נהדר לראות שהרעל עדיין לא חלחל לתעשיית הקולנוע (לפחות לא בצורה דומיננטית) ושהעובדה שהסרט (בלי לספיילר יותר מדי) מדגיש את החשיבות של קיומה של מדינה יהודית לא הפריע, ואולי אף עזר, להצלחה שלו בקרב המבקרים ואנשי התעשייה כאחד, נותנת ניצוץ של אופטימיות.
״הברוטליסט״ הוא אחד מהסרטים החשובים ביותר של השנים האחרונות. עם תצוגות משחק לא פחות ממגדירות-קריירה מצד ברודי ופירס, בימוי וצילום מרהיבים, פסקול מצויין, ועיסוק בנושאים חשובים עכשיו מתמיד, אנו ממליצים לכולם לצפות בסרט. זמן הריצה שלו אמנם עלול להיות (וכנראה יהיה) מתיש במיוחד עבור הרבה מאד צופים, אבל אל תתנו לזה למנוע מכם לצפות ביצירה החשובה הזאת, שעשויה לעילא ותגרום לכם להרהר במשך ימים שלמים לאחר הצפייה.
