ביופיקס על זמרים הפכו לז’אנר כל כך רפטטיבי שהוא מרגיש קצת כמו פארודיה על עצמו. זה תמיד שם של שיר, זה תמיד “מרגש כזה” עם טריילר מפוצץ וכל העסק כבר מרגיש קצת ממוחזר. “Better Man” מראש נראה שונה. קודם כל - הקוף. זה כבר לא סרט ביופיק סטנדרטי. דבר שני, הטריילר - נראה שבאמת לקחו פה כיוון שונה הפעם.
נשאלה השאלה: האם הצליחו לעשות משהו מיוחד? מצפייה בטריילר בלבד, הסרט לא היה נראה לנו מאד אטרקטיבי. כאמור, ראינו לא מעט סרטי ביוגרפיה משוחזרים על מוזיקאים, והבחירה בשימוש בקוף בתור הדמות הראשית במקום רובי ויליאמס, לפחות מהטריילר, נראתה לנו די מוזרה, קצת יומרנית, לא בהכרח מהנה לצפייה, ואפילו בעלת קצת אובר האדרה-עצמית מצד רובי וויליאמס והתפיסה שלו כלפי עצמו (בהיותו מקריין את הסרט והטריילר). להפתעתנו - זה עבד. זה לא היה רק הקוף, אלא שכל הסרט עשוי וכתוב שונה מכל ביופיו מוזיקלי שיצא לאחרונה, הממוחזרים הנ”ל.
גרייסי חבר ל- Weta FX, חברת האפקטים הוויזואליים שעבדה על טרילוגיית ״שר הטבעות״ פורצת הדרך, כדי ליצור את דמות ה-CGI. נציין לטובה כי התוצאה הסופית נראתה מאד אמינה, ולא גרמה לתחושת אי נעימות או מוזרות במהלך הצפייה כמו שחששנו מצפייה בטריילר. זו, אגב, תופעה די שכיחה היום - או לא יודעים למי בדיוק מכוונים טריילרים היום, אבל מקרים בהם הטריילר נראה רע והסרט מסתבר כמדהים קורים יותר ויותר. הקוף השתלב בטבעיות בכל הסיפור וכשמתרגשלים לזה אחרי כמה דקות זה פשוט זורם.
נרצה לציין לטובה ציטוט מרתק של במאי ותסריטאי הסרט מייקל גרייסי לגבי בחירתו לייצג את הדמות הראשית כקוף שנתקלנו בו לפני הצפייה בסרט: “אני חושב שאנשים מרגישים יותר חמלה כלפי סבל של בעלי חיים מאשר כלפי סבל של בני אדם. אין שום דבר מרהיב בלצפות בקוף שעושה קוקאין. זה בעצם די עצוב ולא נעים. אתה מרגיש קצת… ‘אני לא רוצה לראות אותו עושה את זה’.”
בין אם אתם מסכימים עם הציטוט או לא - אין ספק שזו נקודת מבט מאד מעניינת, ולאחר הקריאה שלו ההחלטה ה״תמוהה״ שהזכרנו מוקדם יותר נראתה הרבה יותר מסקרנת ומקורית, ובאנו עם ראש קצת יותר פתוח לסרט. מעבר לכך, לאחר קריאה של ביקורות ראשוניות סופר חיוביות היינו סקרנים עוד יותר והחלטנו לצפות בסרט בקולנוע בניו יורק, ואנחנו שמחים להגיד שטעינו ובגדול לגבי הרושם הראשוני מהטריילר. מדובר בסרט שהוא לא פחות מ-Spectacle, וחוויה מדהימה בקולנוע.
נראה כי ההחלטה לייצג את דמותו של רובי וויליאמס כקוף CGI הייתה החלטה סמלית המשקפת את מאבקיו של רובי עם הזהות שלו ועם תהילה לאורך הקריירה, עם דגש על איך וויליאמס ראה את עצמו לאורך חייו כ”Performing Monkey” – ביטוי שבו השתמש כדי לתאר את תחושותיו בנוגע להיותו דמות ציבורית המחויבת כל הזמן לבדר. המטפורה נועדה להדגיש את הדיסוננס בין הדמות הציבורית שלו לבין האני הפנימי והאמיתי שלו, בניסיון די מוצלח לייצג את ההיבטים המנוכרים של תרבות הסלבס בעשורים האחרונים. בכך שהסרט מציג את וויליאמס כקוף CGI, הוא בעצם שואף לחקור את הקריירה שלו דרך עדשה סוריאליסטית, ומאפשר לצופים לחוות את סיפורו האישי בצורה שחורגת מהמבנה הלעוס והשגרתי של ביוגרפיות מוזיקליות.
אנחנו לא ממעריציו האדוקים של רובי וויליאמס. זה לא שאנחנו לא אוהבים את המוזיקה שלו חלילה או שיש לנו סנטימנט שלילי כלשהו כלפיה, אבל לא היינו מחשיבים את עצמו גם חובבים גדולים, שכן ההיכרות שלנו איתה מתחילה ומסתיימת בסינגלים שכיכבו ברדיו ובערוצי המוזיקה בטלוויזיה, זמר שהיה שם בעיקר כששנינו היינו ילדים והטלוויזיה היתה עבה כזאת. ובכל זאת, אין ספק שהוא מהאמנים הבולטים ביותר של תרבות הפופ בשנות ה-2000, והסיפור שמסופר בסרט מרתק. צפייה בסרט מצד מישהו שיותר מכיר את האמן ועבודתו עלולה להיות שונה כמובן. עם זאת, הרבה מהשירים האלה היו מאד דומיננטיים בתקופת הילדות שלנו, כשנהגנו לצפות בלי הפסקה ב-MTV בחודשי החופש הגדול. מסיבה זו, להרבה משיריו דווקא כן יש מקום חם בלב שלנו.
ואם בשירים עסקינן, הם אספקט מאוד חשוב בסרט, ואחד הדברים שמבדילים אותו מביופיקים מוזיקליים אחרים. בסופו של דבר, הסרט הוא מיוזיקל לכל דבר. מרגיש שהשירים מניעים את העלילה בדיוק כמו בפרפר מיוזיקלז הוליוודיים (דוגמת “וונקה”, למשל) ולא נמצאים שם רק כי הם “שירים של רובי ויליאמס וזה סרט על רובי ויליאמס”. נאמברים שלמים ומלאים, בהפקות ועיבודים מיוחדים לכבוד הסרט, שנתנו תחושה יותר “מחזמרית”. מה גם שאור גאה לומר שבחלק מהעיבודים והמוזיקה בסרט היה מעורב ג׳ייסון היל, יוצר שהיה אחראי בין היתר למוזיקה בסדרה “מיינדהאנטר” ומאז ששלח לו הודעה לפני כמה שנים הפכו לידידים טובים. הכל עשוי מצויין, תורם לעלילה ומניע את הסיפור תוך כדי הכנסת קצב שמפיח בו חיים.
עוד נקודה שהופכת את הסרט לשונה מביופיקים מוזיקליים אחרים היא העובדה שהסרט מרגיש מאוד כנה. רובי ויליאמס מדבב את עצמו, מקריין את הסרט והיה מעורב בכל התהליך. נראה מהסרט שהוא לא אדם שלא מודע לעצמו, והוא לא מלא עצמו מידי ברמה של לספר סיפור שמוציא אותו הכי גבר-מלך שיש. הסיפור שמסופר הוא שלם, על דמות מורכבת מאוד עם המגרעות והכל. תחושות של שמחה, התרגשות והצלחה משתלבות עם דכדוך, קנאה, ניכור חברתי ותבוסה, מה שנותן תחושת אמינות לגבי הסיפור השלם ובכלל על ההרגשה שהסרט בא לספר סיפור יותר מאשר לחגוג מוזיקאי כלשהו. לכן, אגב, אפשר ממש להנות ממנו גם לא בתור מעריצים אדוקים שלו.
“BETTER MAN״ מייצג ספין חדשני ונועז על ז׳אנר סרטי הביוגרפיה על מוזיקאים, שבאופן כללי מרגיש קצת חרוש ומשוחזר בימינו. בנוסף, לדעתנו הוא מראה כיצד מיוזיקל מסוג זה צריך להיעשות - מאופן בניית הסיפור, אפיון הדמויות, השירים והסיקוונסים המוזיקליים, תרומתם לסיפור ושילובם בעלילה והכי חשוב - הויזואליה המדהימה והמאד מרהיבה ומקורית. אפשר להגיד שהסרט הוא מהפתעות השנה 2024. בעוד שהיינו ספקנים כשהגענו לסרט, אנחנו חושבים שמדובר בחווית צפייה מרתקת וסוחפת עם קאסט מעולה ומוזיקה נפלאה וממליצים מאד ללכת לחוות את הסרט במסך הגדול.
