המוות הוא נושא שכולנו איכשהו חושבים עליו. יש כאלה שמגיל צעיר חוששים ממנו כרעיון, יש כאלה שפחות אכפת להם מהעובדה שהכל יגמר יום אחד, אבל דבר אחד בטוח - המסלול “הרגיל” ידוע, על החיים על המוות. העניין מסתבך כאשר, לא עלינו, אדם מגלה שמסיבה מסוימת - כמו מחלה סופנית - המוות קרוב יותר משחשב. במקרה כזה - שוב, לא עלינו - אף אחד לא באמת יודע איך הוא היה מגיב, אף אחד לא “מוכן” לשוק שכזה.
“החדר הסמוך” מביא לנו סיפור על מצב קצת יותר מורכב שנובע מאותו עקרון. מרתה, אישה שחולה בסרטן שנחשב לסופני ועברה מהשלמה עם המוות לסימני החלמה פלאיים מטיפול ניסיוני, מגלה שהטיפול לקח תפנית, נכשל נחרצות ושיש לה זמן קצר לחיות. היא מחליטה לקחת את חייה בתנאים שלה. בהיותה מאוד בודדה בחיים, היא מעוניינת לבלות את ימיה האחרונים בבקתה מרוחקת ביחד עם חברה מהעבר שבדיוק פגשה שוב.
באופן טבעי, נושא הסרט יכול לעורר שיח לא קטן בקרב צופיו. השקפות שונות על המתת חסד, על הבחירות של הדמויות בסרט, על בדידות, על חברות, על מניעים, ועוד. בכלל, סרטים שיכולים לעורר שיח זה תמיד דבר טוב. ומה שטוב פה הוא שהסרט לא כופה עלינו להרגיש שום דבר מסוים או לגבש דעה מסוימת על אף נושא.
הסיפור מסופר בצורה די ישירה. הוא לא מנסה לסחוט ממנו דמעות דרמטיות או לבחור בשבילנו בין מה נכון ומה לא. למעשה הסרט מאוד לא דרמטי, אלא די רגוע באווירה - עכשיו קחו את שראיתם ותחשבו מה לקחתם מהסיפור. בכלל, מומלץ לדבר עם חברים שצפו (היי בר) כי כמעט בטוח שלקחו משם משהו קצת שונה, או הבנה מסוימת או הרחבה על משהו שאתם חושבים.
בולטים מאוד הצילום המעולה בסרט, הפסקול המינימליסטי והיפה אבל בעיקר תצוגת המשחק. טילדה סווינטון מדהימה כהרגלה, בתצוגת משחק שוברת לב וכריזמטית בו זמנית, באופן שלא מאפשר לצופה להוריד ממנה את העיניים בכל פריים בו היא מופיעה. ג׳וליאן מור גם מדהימה בתפקידה, בדמות שאמנם אנחנו לא מכירים איך היא תוארה בספר המקור אבל נראה שתפורה למידותיה בדקדקנות (לא סתם היא וסווינטון גם יחד היו הבחירה הראשונה לדמויות עבור אלמודובר). תמיד כיף לראות את ג׳ון טורטורו על המסך, בין אם זה בתפקיד דרמטי או קומי, ואלסנדרו ניבולה, שעבר שנה די מדהימה ב-2024, גם נותן הופעת משחק זכורה במיוחד.
נרצה להתוודות שלשנינו יש חור בהשכלה בהקשר של פדרו אלמודובר. לא ראינו הרבה מאד סרטים שהוא עשה, למרות לא מעט המלצות מצד חברים שאנו מאד סומכים על הטעם האישי שלהם בסרטים. מסיבה זו, אולי חלק הניואנסים והדברים שצופים האדוקים למדו לצפות מסרטיו חמקו לנו באלגנטיות מעל הראש, ויש סיכוי שפספסנו דבר או שניים שהיינו אמורים להרגיש או לקלוט במהלך הצפייה בסרט. לצורך העניין, מאד ברור מה אופי הסיפור שהסרט מנסה להעביר, אבל היו בסרט מספר קטעים (או אלמנטים) שניתנו להם די הרבה חשיבות וזמן מסך אך באופן אישי לא ברור למה כצופים היינו צריכים להשקיע בהם פרקי זמן לא זניחים מהסרט. מה שכן, להבנתנו זה אולי כן משהו שקשור לסגנון התסריטאי של אלמודובר, ואולי במידה והיינו מכירים יותר תסריטים שלו היינו יותר מבינים מה הוא ניסה לעשות בקטעים האלה. כמובן שאין פה כלל אמירה על כך שהתסריט של הסרט היה לא טוב, למעשה הוא היה מעולה, אבל רק מהנקודה הספציפית הזאת אני מניח שהיינו יכולים אולי ליהנות קצר יותר עם היכרות עם סגנון הכתיבה שלו.
הסרט מבוסס על הרומן ״מה שעובר עלייך״ של סיגריד נונז, שמשך את אלמודובר ועורר את רצונו לעבד אותו לתסריט בעיקר בשל העומק הרגשי של הרומן והחקר של נושאים כמו מוות וחברות – נושאים שמעסיקים אותו הן בפן האישי והן לאורך הפילמוגרפיה ועבודותיו.
בתהליך עיבוד הספר, אלמודובר בחר לשמר את הקונטקסט האמריקאי של הסיפור, וצילם גם בספרד וגם בניו יורק כדי ללכוד באופן אותנטי את האווירה של העלילה כפי שנכתבה בספר. להבנתנו בדיעבד, מדובר בסרט המלא האמריקאי הראשון שעשה! מבחינת בימוי, גם אם לא ממש מכירים אותו, קשה לפספס את העובדה שמדובר באשף במלאכתו. הסרט מבוים לעילא, עם תשומת לב קפדנית לפרטים הקטנים, Sceneries מדהימים לאורך כל פריים ופריים של הסרט (טוב נו, ניתן גם לניו יורק המושלמת והקסומה קצת קרדיט) ועם שלל מוטיבים ויזואליים דומיננטיים ויפיפיים שאנחנו רק מקווים שהספקנו לקלוט ולספוג את כולם. תשומת הלב של אלמודובר לפרטים בעיצוב התפאורה, התלבושות ובחירת הלוקיישנים שיקפה את מחויבותו ארוכת השנים ליצור נרטיב חזותי מרשים שמכבד את המקור עליו מתבסס התסריט, תוך שהוא מוסיף, להבנתנו, את סגנונו הקולנועי הייחודי.
החדר הסמוך הוא סרט לא ארוך, מאוד רגוע, מצחיק לעתים, מעורר מחשבה ויותר מכל - אחלה של חוויית צפייה. סרט מאד שקט אך מאד עוצמתי, שנשאר עם הצופה הרבה אחריו ומרגיש כמו עבודה של אמן מנוסה. מאד נהנינו לצפות מהסרט, שגם עורר בנו המון מחשבות בנושאים כאלו ואחרים, אך אם זה יהיה הסרט שיגרום לנו לראות עוד סרטים של אלמודובר ולהשלים את הפער- מה טוב.
