״רוז הרובוטית״ הוא אחד מסרטי האנימציה המדוברים ביותר של השנים האחרונות, שתפס המון הייפ לאחר הקרנות מוקדמות בפסטיבלים וכדומה. לדוגמא, למרות ההצלחה העצומה של ״הקול בראש 2״, שגם קיבל ביקורות מצויינות ממבקרים וצופים כאחד, ״רוז הרובוטית״ מסתמן ברגע זה כמוביל לזכות באוסקר בקטגוריית סרט האנימציה הטוב ביותר. חייב לציין שגם אני הייתי סקפטי בהתחלה מתשבוחות כאלה קיצוניות, ובהתחשב בתקציר של הסרט לא ראיתי איך הוא יכול לחדש יותר מדי. לשמחתי הרבה טעיתי, והסרט די עמד בציפיות הגבוהות שהוצבו בפניי עבורו.
הסרט בבסיסו עוקב אחרי רוז, רובוטית משוכללת שמוצאת את עצמה לכודה על יער באי מרוחק. בזמן שהיא לומדת להסתגל ולשרוד בטבע, רוז צריכה גם להתמודד עם הסביבה העוינת של בעלי החיים שרואים בה כ״מפלצת״, תוך כדי לקיחת גור אווזים יתום תחת חסותה.
הסיפור של הסרט נראה די פשוט בבסיסו, וכאמור לא ראיתי איך הוא יכול לחדש יותר מדי. להפתעתי, היה הרבה יותר מתחת לפני השטח ממה שהטריילר או העלילה הבסיסית מרמזים. בתקופה בה העולם מפולג מתמיד, הסרט מצליח להעביר מסר על אחדות וקבלת השונה על רקע התיעוש הגלובלי ותוך התבססות על התפקיד, והחשש מהתפקיד, של בינה מלאכותית בחיי היומיום- בניסיון להבליט את החשיבות של שימור הטבע ושמירה על החום, האופי והאינסטינקטים האנושיים בתוך עידן שנהיה רובוטי וקר מרגע לרגע.
נקודת החוזקה הבולטת ביותר בסרט בעיניי היא ללא ספק האנימציה. בעוד שאינה ״אבסטרקטית״ מדי ואכן נראית ריאליסטית, נראה כאילו הריאליסטיות באה כעדיפות שנייה בלבד בעיני האנימטורים, והדגש היה ליצור טקסטורה עשירה, חדשנית ומרהיבה למראה. כמו שניכר בסרטי אנימציה מהתקופה האחרונה (כדוגמת סרטי ״ספיידרמן וממד העכביש״), נחמד לראות סרטים מסוג זה מנסים גישות יותר נועזות ויצירתיות שפחות מנסות להתחקות אחרי המציאות, ומנסות להציע משהו חדשני ששם דגש על החוויה ועל האווירה אותה הסרט מנסה להעביר.
צוות עיצוב ההפקה של הסרט תיאר את הגישה בה ניסו לפנות לסגנון הציור ככזו שמשלבת טכנולוגיה דיגיטלית עם ריאליזם אמנותי בסגנון אימפרסיוניסטי, תוך ניסיון של האנימטורים ליצור תחושה של ציור נוף שמרגיש במידה מסוימת כמו יצירה בעבודת יד. דבר זה נעשה עם התבססות מרכזית על טקסטורות שמזכירות משיכות מכחול, במטרה להעניק לתנועה ולכוחות הטבע הרגשה של זרימה טבעית. כמעט כל פריים בסרט מעורר השתאות וזו פשוט חוויה להביט במסך בכל רגע ורגע ו״להרגיש״ את הטבע כמו שהתכוון הבמאי.
“כשרואים ציור של טבע, אפשר להרגיש את האהבה לטבע. מישהו למד [אותו] ומנסה לתאר אותו בצורה שמצליחה ללכוד את המהות שלו; לכן הסגנון הזה הרגיש כמו הגישה לפיה אנחנו צריכים ללכת עבור סרט זה” - ריימונד זיבאך, עיצוב הפקה
מעבר לכך, הבמאי ציין כי הסרט ניסה להשתמש בעבודת מצלמה דינמית בהשראת סרטי טבע תיעודיים, עם תנועות ידניות ״מציאותיות״ שמטרתן לשאוב את הצופים לתוך הטבע המוצג בסצנה. באופן זה ניסו האנימטורים ליצור תחושת נוחות אצל הצופה, אך עם זאת לא להישען על ריאליזם מוחלט— שוב, במטרה לגרום לסרט להרגיש כמו ״ציור חי״ ולא כמו ניסיון להציג באנימציה תלת ממדית את המציאות באופן הכי קרוב שאפשר.
מבחינת הדמויות, הבעות הפנים והתנועות העשירות של בעלי החיים מצד אחד כנגד התנועות המכניות של רוז הרובוטית, היו נקודת חוזקה נוספת של הסרט מצד האנימציה. בשילוב עם דיבוב מצויין מצד הקאסט שמכיל לא מעט שמות גדולים, הם הצליחו להביע את הרגש והכוונות של בעלי החיים בצורה מאד חמה ואמינה (כמה שאפשר עבור חיות שמדברות), בעוד שאצל רוז התנועות הרובוטיות הצליחו גם כן לשלב סוג של רגש וחום במידה הנכונה, במיוחד ככל שהתקדם הסרט.
בסך הכל מדובר בחווית צפייה מהנה ומרגשת כאחד. הסיפור כאמור נשמע די בסיסי, אך מצליח להפתיע וללכת למקומות מעניינים שממלאים את זמן הריצה של הסרט באופן מדויק ללא הימרחות יתר או יצירת רצון אצל הצופה שהדברים קצת ימשיכו יותר מהר. הסרט מציג שילוב מדהים של כיף, אספקטים טכניים מרהיבים, סיפור טוב, תסריט טוב ואפילו מסר - כל מה שאפשר לבקש מסרט אנימציה שמנסה להיות קצת יותר ממה שאנחנו רואים בדרך כלל.
״רוז הרובוטית״ הוא ללא ספק אחד מסרטי האנימציה המרעננים ביותר של התקופה האחרונה. חוויה ויזואלית ייחודית המשולבת בסיפור יפייפה ומרגש שמשאיר את הצופה חושב על דבר או שניים לאחר הסרט. כמו סרטי האנימציה הגדולים, מדובר בסרט שילדים ומבוגרים יכולים ליהנות ממנו כאחד, כך שכל אחד שואב ממנו את הדברים המתאימים לתפיסת העולם של הגיל שלו. על כן, אני מאד ממליץ לצפות בסרט וליהנות מהחוויה הייחודית הזו, וגם לשקול לקחת איתכם את דור העתיד של חובבי הקולנוע.
