״כאב אמיתי״ הוא לא סרט שואה. יש אנשים שראו את המסע לפולין שהמשלחת בו עושה בעקבות זכרונות שואה כעיקר הסרט אבל בסוף - זה סרט על דיכאון, בדידות, משפחה וקשר אנושי ואישי. המסע לפולין הוא המעטפת העלילתית שדרכה צפים כל הנושאים האלה.
לפני שמתחילים לדבר על כל אספקט אחר, נרצה לציין תחילה כי קיירן קאלקין הוא ללא ספק ה-MVP של הסרט מנקודת מבט של משחק, עם אחת מתצוגות המשחק המשובחות ביותר של השנה החולפת. לכל מי שהוקסם מהמשחק המופתי שלו בסדרה ״היורשים״- תדעו שהוא הצליח פה להתעלות אפילו על זה. לדעתנו זו כבר סיבה מספיק טובה ללכת לצפות בסרט, אז קחו לתשומת ליבכם. ג׳סי אייזנברג, שגם כתב וביים את הסרט, גם נותן הופעת משחק מרשימה ביותר, ולא נופתע אם שמו גם יופיע ברשימת המועמדים לפרס האוסקר השנה- למרות שהתחרות די צפופה.
כאמור אייזנברג היה אמון על כתיבת הסרט, ששואב השראה רבה מההיסטוריה המשפחתית והאישית שלו, במיוחד מהמורשת הפולנית-יהודית של משפחתו. הסרט עוקב אחר שני בני דודים, דיוויד (המגולם על ידי אייזנברג) ובנג’י (קיירן קאלקין), במסעם לפולין עם קבוצה קטנה כדי לחקור את שורשיה של סבתם ניצולת השואה המנוחה. עלילת הסרט משקפת באופן די קרוב את הרקע המשפחתי של אייזנברג, שאבותיו הגיעו מהעיירה קרסניסטב שבפולין. באופן יוצא דופן, חלק מהסצנות צולמו באיזורים בהם חיה דודתו הרחוקה דוריס, דבר שללא ספק הוסיף לסרט ממד אישי ואותנטי. ההשראה לסרט נבעה מעל הכל מהרצון של אייזנברג להציב את ההתמודדויות המודרניות עם חרדה ודיכאון לצד חוויות משפחתו במהלך השואה, וליצור נרטיב המגשר בין כאב אישי לטראומה היסטורית.
תהליך הפקת הסרט עוצב על ידי מסעותיו של אייזנברג לפולין ב-2008 יחד עם אשתו. מאוחר יותר, במהלך מגפת הקורונה, הוא חזר לזיכרונות אלו תוך ישיבה בבידוד בעזרת אפליקציית מפות ותמונות מהטיול, והתחיל לעבוד על תסריט. הגישה הזו אפשרה לו לתעד באופן אותנטי את האתרים שהיו משמעותיים למשפחתו, ושעשו אפקט משמעותי עליו במהלך הטיול. בכך ששילב את המורשת האישית שלו ואת הסיפור האישי של משפחתו בנרטיב, אייזנברג הצליח להציג בצורה מאד יעילה חקר מעמיק של כאב בין-דורי ושל זהות, ומזמין את הצופים לחשוב על ההשפעה המתמשכת של ההיסטוריה, ושל הפרק החשוך ביותר בה, על החיים המודרניים, תוך הדגשה של המאבק האוניברסלי בין זיכרון קולקטיבי לאתגרים של ההווה.
בנוסף, כמו שציינו מוקדם יותר אייזנברג גם היה הבמאי של הסרט. מעבר לזה שעשה עבודה לא פחות מצויינת, במיוחד בהתחשב בכך שמדובר בסרט באורך מלא השני בסך הכל שעשה, ניתן לומר כי מדובר ביצירה אישית שלו מ-א׳ ועד ת׳, וללא ספר הממד האישי הזה מורגש בכל נקודה ונקודה בסרט.
הצמד שבמרכז הסיפור, בני הדודים בנג׳י ודיוויד, ממחישים ניגוד די מקסים בין שני סוגים של אנשים וגם שני הפכים אפילו. עם כמה שבנג׳י נראה תוסס, יכול לשלהב אנשים וקבוצות עם הומור ושטותניקיות ואנרגטי - משהו בפנים נרקב והוא לא האדם השמח שהוא משדר. הוא בודד ודי אבוד בחיים כרגע, אין לו המון מעבר לעצמו. מנגד, לדיוויד יש, כביכול, הכל בחיים - אישה וילדים, עבודה מסודרת, בית בניו יורק המושלמת - אבל מבחוץ, הוא מאוד מופנם ודאגן, שקט ואפילו קצת נרגן.
כמו שכתבנו קודם - המסע לפולין פה הוא המעטפת שדרכה אנחנו לומדים המון דווקא על נושאים אנושיים, בדיוק כמו שהמעטפת החיצונית של בני הדודים מסתירים בתוכם טת המאבקים הפנימיים האלה שבתוכם.
מעבר לעובדה שראינו בהבדלי אישיות בין הדמויות קצת מההבדלים בינינו (אור ודביר, רק מי שמכיר אותנו יודע מי זה מי), דווקא ברמה העמוקה יותר של האישיות של הדמויות אנו חושבים שהרבה אנשים יכולים למצוא את עצמם. מי שימצא הזדהות עם אחת הדמויות כנראה יתחבר לסרט הרבה יותר.
מעבר לחשיבות של עלילת הסרט מהצד ההיסטורי (שלצערנו מאד רלוונטית גם בימינו), כאמור הסרט מנסה לשלב בין זיכרון זוועות העבר לאתגרי ההווה והעתיד, עם התמקדות בנושא של כאב אישי של אדם בינו לבין עצמו ושל אנשים אחרים יקרים לאדם מנקודת מבטו. אנחנו מאמינים שהרבה אנשים יצאו מהסרט עם מחשבה אינטרוספקטיבית על עצמם, והסרט ללא ספק מעלה שאלות על ההתמודדות שלנו עם כאב ועם ההזדהות וההתחשבות שלנו בכאב של אנשים אחרים.
אם נרצה לדרג את מה שהופך את הסרט למה שהוא אז הוא קודם כל תצוגת משחק מטורפת. בעיקר קאלקין אבל גם אייזנברג. אחר כך הוא אחד הסרטים שהכי גרמו לנו לחשוב אחרי שיצאנו מהאולם. הוא נשאר איתך אחר כך. המון מחשבות על החיים. והוא מבוים נפלא ומצולם מקסים.
״כאב אמיתי״ הוא סרט חשוב ומומלץ מאד לצפייה גם כי הוא סרט מאד טוב, וגם ספציפית לקהל הישראלי מסיבות ברורות. ג׳סי אייזנברג מספק יצירה מאד אישית ואינטימית, עם עיסוק בנושאים שנוגעים בכולנו בחיי היומיום, הסתכלות על זוועות העבר שיהדהדו לעד וההתמודדות של כולנו עם כאב בחיים האישיים- בהווה ובעתיד. הופעת המשחק של קאלקין מצדיקה פרס אוסקר, והסרט מעבר להיותו חווית צפייה מרתקת גם יישאר עם הצופה ימים רבים לאחר הצפייה.
