זה לא יאמן שהצליחו ליצור את אחד הסרטים המותחים של 2024 והוא בכלל מתרחש בחדר קונטרול חדשות. מה שקרה בגרמניה - ואנחנו כבר לא מדברים על השואה, אלא במינכן באולימפיאדה של 1972 - כבר סופר מנקודות שונות לא מעט אבל הפעם הביאו לנו סיפור מכיוון אחר לחלוטין שמרענן את כל העניין הזה של ״סרט על אירוע טרור גדול שקרה״.
מאחורי כל תשדיר חדשות שאתם רואים בטלוויזיה עומדים (ויושבים) קבוצה של אנשים שסיפורם פחות מסופר. צלמים בתוך האולפן, אנשי תאורה, במאים, מנתבי תמונה (אלה ששולטים באיזו מצלמה רואים בכל רגע ושילוב גרפיקות, ״סופרים״ של שמות הדוברים בקטן, וידאו חיצוני וכו׳) ועוד. ספטמבר 5 בא לספר את אירוע הטרור נגד המשלחת הישראלית לאולימפיאדת ברלין ב-1972 מנקודת מבט שלהם - צוות שידור ספורט של רשת ABC שהיה בברלין ושידר את האולימפיאדה עד שנקלע בעל כורחו לשידור מקרה טרור.
הסרט בנוי בצורה מאד מהירה ואינטנסיבית שלא מבזבזת רגע. זו אחת מנקודות החוזקה שלו לדעתנו - אורכו הוא רק כ-90 דקות, והוא מתמקד בעיקר מבלי להוסיף ״פילרים״ בניסיון להפוך אותו ליותר עמוק או מעמיק ממה שהוא. התסריט היה מאד אמין וריאליסטי, והצליח להציג בצורה טובה את המשבר שהלך בחדר החדשות של צוות הספורט של ABC באותו יום נוראי. זה מדהים איך הסרט הצליח ליצור וויב כל כך לחוץ ומותח בצל של אותו אסון שפקד את המשלחת הישראלית לאולימפיידת ברלין, אך כמעט מבלי להראות שום דבר מהאסון עצמו והדברים שקרו שם. כלומר, אין שם ״אקשן״ פיזי בכלל - רק תפעול חדר חדשות במצב לחץ.
אחד הדברים שהיו חשובים מאד ליוצרי הסרט בעת תהליך הפקתו היה לתת תשומת לב וחשיבות גדולה לדיוק היסטורי. הבמאי טים פלבאום והצוות שלו ערכו מחקר מעמיק ויסודי לפני תהליך ההפקה, שכלל בין השאר ראיונות עם עובדי ABC, סקירת חומרי ארכיון ולימוד ההיבטים התרבותיים, הפוליטיים והחברתיים של אותה התקופה, ואף את האתגרים הטכנולוגיים של שידורי חדשות מאותן שנים. גם את חדר החדשות בו מתרחש הסרט הם בנו מאפס מעצמם, עם ניסיון שכל אביזר ואביזר בו ישקף בצורה מדוייקת כיצד חדרי חדשות נראו ותפקדו באותה תקופה. השחקנים גם הם התאמנו עם צפייה בשידורים אמיתיים, כדי לשחזר את תחושת הלחץ ואתגרי האלתור שאפיינו את הדיווח החי של אותו אסון.
לדבריו של פלבאום, אספקט מעניין מאד בתהליך ההפקה היה האתגר האתי בהצגת אירוע טרגי ורגיש כל כך. הצוות עבד בשיתוף פעולה צמוד ותחת ייעוץ של היסטוריונים ועיתונאים, כדי להבטיח שהסרט יכבד את הקורבנות ויימנע מסנסציונליזם. צוות השחקנים גם הוא השתתף בסדנאות כדי להבין את ההשפעה הפסיכולוגית שהייתה לאותו יום על הכתבים על מנת שיוכלו להתכונן לייצוג הדמויות שלהם באופן יותר אותנטי.
במהלך ההפקה היה חשוב ליוצרים גם לשלב קטעי ארכיון אמיתיים של אירועי אולימפיאדת מינכן בנרטיב הבדיוני של הסרט. למעשה, צוות העריכה השתמש בטכניקות ייחודיות על מנת לשלב את הווידאו ההיסטורי בצורה חלקה עם הסצנות שצולמו מחדש. בנוסף, הצלם מרקוס פורדר השתמש במצלמות יד ובתאורה טבעית כדי לשחזר את תחושת הכאוס של שידורי טלוויזיה בזמן אמת- במיוחד כאלו שעוסקים באסון שכזה ללא שום התראה מוקדמת.
כמובן שהסרט עוסק, בין השאר, בנושא שחשוב כרגע יותר מתמיד- אנטישמיות ושנאת-ישראל בחרבי העולם, ועל כן זה מרתק לראות כיצד צופים רבים במדינות זרות יגיבו לצפייה בו, שעלולה לעיתים להעמיד מראה כלפי המציאות בצורה שתהיה קצת לא נעימה לאנשים מסוימים. ועל זה יש לנו רק להגיד שיהיו חזקים ושישתו כוס מים.
פיטר סארסגאארד שאנחנו מאד אוהבים נתן הופעת משחק מצויינת, אך הבולט ביותר בסרט היה כמובן ג׳ון מאגארו שדי הוביל את הסרט על כתפיו והצליח לספק את אחת מהדמויות המרתקות שראינו על המסך בשנה החולפת. נרצה לציין לשבח גם את המשחק המצויין של בן צ׳אפלין, שדמותו הצליחה בצורה מאד טובה לייצג את נקודת המבט היהודית בתוך המשבר הזה.
הסרט מבוים ועשוי מצויין. כבר הזכרנו את העובדה שהוא מאוד מדוייק ומאוד מהיר ואינטנסיבי אבל חשוב לציין גם שעם כמה שהוא אינטנסיבי הוא בתכלס מציג התרחשות מאוד רגועה, אין צעקות ומנהלים כועסים או במאים מרגיזים שמלחיצים את הצלמים והמנתבים כמו הכיוון שבמאים מסוימים היו לוקחים סרט על חדר חדשות במצב חירום. המוזיקה עדינה ומותחת, תורמת המון לאווירה, כולם מרוכזים במה שהם עושים וזה יוצר הרגשה ריאליסטית מאוד של קבוצת אנשים שבאים לעשות מה שהם עושים בצורה הטובה ביותר גם במצב לחץ וחירום.
״ספטמבר 5״ הוא סרט מצויין. הוא יצא רק בסוף 2024 ואפשר להגיד שהוא מהחזקים שהיו השנה. מאוד שונה, מאוד מרענן, מאוד רלוונטי, ובעיקר - עושה את העבודה כמו שצריך ומספק חוויית צפייה מהנה ומעולה. מומלץ בחום רב!
