לאחר הזכייה באוסקר על מלאכת האמן שלו ב-״אופנהיימר״, עיני הוליווד היו נשואות למה הפרוייקט הבא שקיליאן מרפי ייקח על עצמו, ולאחר החוויה האינטנסיבית והתובענית בצילומי זה עם ידידו כריסטופר נולאן, הוא דווקא כיוון לבצע פרויקט יותר אינטימי שיצולם בארץ מולדתו אירלנד. בכלל, מבט על הסרטים שעתידים לצאת לו מראים שדווקא כיוון “מצומצם” שכזה, למרות זכייתו המדהימה, הוא משהו שקסם לו מאוד. כבר מתוכנן סרט נוסף עם אותו הבמאי, טים מילנטס.
“דברים קטנים כאלה” הוא שתיקה רועמת. זה בדיוק מה שזה. אי אפשר להסביר את זה בדיוק, אבל העובדה שהוא סרט מאוד שקט מטבעו, שלוקח את הזמן שלו, רק שמתחת לפני השטח מבעבע כעס גדול ונושא חשוב הופכת אותו לסרט מאוד מיוחד שמעביר את הסיפור בצורה מאוד מיוחדת ומאוד ריאליסטית.
הסרט מבוסס על הספר בעל אותו השם של קלייר קיגן המתרחש בשנת 1985 בעיירה קטנה באירלנד ועוסק בנושאים של מוסר וגבורת היום-יום של האזרח הפשוט. העלילה עוקבת אחרי ביל פורלונג, איש משפחה וסוחר פחם, שמגלה סודות נסתרים על המנזר המקומי ועל היחס שלו לנשים מקומיות. הסרט שואב השראה משמעותית מהסיפורים ההיסטוריים על “מכבסות מגדלנה” באירלנד, שלא נרצה להרחיב עליהם מעבר למה שהזכרנו כבר על מנת לא לחשוף פרטי עלילה מרכזיים של הסרט. הסרט משקף באופן מחושב את המחדל של שיתוף הפעולה החברתי בעוולות האלו ובכתם הזה בהיסטוריה של אירלנד, תוך הצגת הניגוד לכך בנחישות של הדמות הראשית המגולמת באופן מבריק על ידי קיליאן מרפי. אנחנו חיים את פרק הזמן הזה דרך עיניו, עם כל התגליות והאירועים שלוקחים את החיים שלו לכיוון שונה. על הדרך אנו מקבלים המון אינסייט על חיי שגרה, משפחה, דיכאון וקשיים אישיים.
הסרט הזה הוא הוא ההגדרה הקלאסית ל-Slow Burner. הרבה צופים, כאשר הם מתחילים סרט, מחכים לרגע שהסרט ״ייכנס לעניינים״ והקצב ירים הילוך, ו-״דברים קטנים כאלה״ הוא מהסרטים שבשלב מסויים במהלך הצפייה מבינים שזה כנראה לא ייקרה בצורה הסטנדרטית. אנו לא אומרים את זה כדבר רע כמובן, אבל כן כמשהו שאולי כדאי לדעת לפני שהולכים לצפות בסרט. העלילה מתפתחת בקצב מאד טבעי, בעוד שהסרט לא ארוך כלל ומצליח להעביר באופן די פלאי את המסר והסיפור שהוא רוצה להעביר בצורה מאד אפקטיבית, מרתקת ומזעזעת.
קצת קשה להסביר את זה אבל לאחר סיומו של הסרט, הצפייה בו מרגישה כמו בעיטה בבטן וכשיצאנו מהאולם הרגשנו קצת תחושת מועקה כתגובה לאופי הסיפור אותו הסרט מספר. לא מדובר בעלילה בדיונית פרי עטה של הסופרת, והסרט עשוי בצורה ממש קפדנית שמבהירה לצופה את עובדה זו באופן מאד ברור ומזעזעת אותו בדיוק במידה הראויה והמתאימה.
הסיבה העיקרית והחשובה ביותר לצפות בסרט זה היא כמובן הופעת המשחק של מרפי בתפקיד הראשי- מהשחקנים האלה שהצופים פשוט מתענגים על כל פריים שלהם על המסך. לא בכדי כריסטופר נולאן בכבודו ובעצמו קרא לקיליאן “השחקן הגדול בדורו“, ובדומה להופעתו ב-״אופנהיימר״, גם פה מדובר בסרט שמובל מתחילתו ועד סופו על כתפיו של קיליאן המוכשר. כהרגלו, לא מדובר בתצוגת משחק צעקנית או ״מוגזמת״ שמנסה להשיג אקולדות ממבקרים וגופי פרסים על ידי שימוש במפגנים קיצוניים, אלא במשחק מאד מעודן ומחושב שהגאונות בו היא יותר בהבעות פנים וניואנסים של התנהגות, שמפגינים הבנה עמוקה של השחקן את הדמות אותה הוא מגלם ומשדרים בצורה מושלמת את מה שהדמות מרגישה בכל שלב במהלך הסיפור.
בתור מפיק של הסרט, היה למרפי מאד חשוב לספר את הסיפור הזה ולהביא אותו למסך. הוא העריך את האופן שבו הספר עליו מבוסס הסרט מתמודד עם חשבון הנפש הלאומי של אירלנד עם עוולות היסטוריות בצורה נגישה לקוראים תוך שימוש בעוגן אישי של דמות אחת. המורכבות של הדמות משכה אותו להשתתף בסרט בעצמו, ובמסגרת תפקידו כמפיק הוא גם נהנה לתכנן את הפרויקט מאחורי הקלעים, כולל שלבי הליהוק ופיתוח התסריט. במספר הזדמנויות הוא תיאר את החוויה כהזדמנות טובה לעבוד עם צוותים איריים וקולגות מוכשרות מארצו, דבר שהפך את התהליך למאוד מיוחד ואף מרגש וחשוב עבורו באופן אישי.
טים מילנטס היה אחראי על הבימוי, מישהו שמרפי כבר עבד איתו בעבר, כשזה ביים עונה שלמה (השלישית) של ״פיקי בליינדרס״. בכללי מילנטס הוא במאי שמתמקד יותר בסדרות, עם כמה מקרים יוצאי דופן. הבימוי פה חשוב ועשוי לעילא כי הוא מגדיר את האווירה של הסרט והכיוון שנלקח בדרך הצגת הסיפור. חוץ ממרפי, בולט מאוד המשחק של אמילי ווטסון הנפלאה.
״דברים קטנים כאלה״ הוא לא סרט לכל אחד, אך ללא ספק מדובר פה ביצירה חשובה ועשויה היטב, שנשארת עם הצופה הרבה לאחר הצפייה. בהובלה של קיליאן מרפי הענק מדובר בעוד הפגנת משחק מדהימה ששואבת את הצופה למסך וגורמת לצופה להעריך את אחד מהשחקנים הגדולים של תקופתנו. הסיפור שהסרט מנסה להעביר מוגש בצורה מאד עוצמתית ואפקטיבית, ואנו ממליצים מאד לצפות בסרט למי שנמשך ליצירות מסוג זה.
מדובר בסיפור חשוב שבסופו ישאיר את הצופה עם המון מחשבה, כי האירועים שמבוסס עליהם ונמצאים דווקא מאחורי הקלעים מטלטלים לחלוטין, והסרט מעביר אותם באופן מאוד אפקטיבי, דווקא מנקודת מבט חיצונית.
אור נתן 4 כוכבים ודביר נתן 4.5, אך הסכמנו על 4.5 כוכבים בגלל קיליאן.
