לשנינו יש דעה קדומה, שמסתמנת כקצת לא מוצדקת בשנה האחרונה, על סרטי ביוגרפיה על מוזיקאים ועל היותם סרטים חרושים ומשוחזרים. שנת 2024 הביאה לנו לא מעט סרטי ביוגרפיה כאלה, והוכיחה שהז׳אנר עוד חי ובועט ושניתן ליצור אמנות חדשנית גם מסוג זה ו-״אנונימי לחלוטין״ של ג׳יימס מנגולד הוא אחת מהדוגמאות הבולטות ביותר לכך מהשנים האחרונות. מדובר בסרט סוחף ומרתק, שבמרכזו הופעת משחק פוערת פה ותסריט מצויין.
״אנונימי לגמרי״ מרגיש כמו ביופיק רציני יותר. אפילו השם הוא לא סתם שם של שיר מוכר של דילן, כמו כל קלישאה של ביופיק מוזיקלי מהשנים האחרונות. הוא מתמקד בתקופה מאוד ספציפית בחייו של דילן (מבוסס על הספר ״Dylan Goes Electric!” שבעיקר מתמקד בתקופה הראשונה של דילן עד תפנית מסוימת בחיים ובקריירה שהובילה לצאת האלבום ״Highway 61 Revisited״) ומביא לנו סיפור ספציפי וממוקד במקום סתם לנסות לספר את כל סיפור האמן מההתחלה, כך שמרגיש שדילן הוא דמות ראשית בסיפור ולא שהסיפור שם בשביל הדמות.
ה-סיבה העיקרית לצפות בסרט, וללא ספק האספקט הכי מרשים ודומיננטי בו, הוא הופעת המשחק המדהימה של טימות׳י שאלאמה- אחד מהשחקנים הבולטים של השנים האחרונות שנותן בסרט זה את הופעת חייו. מדובר במשחק מבריק בעינינו, ואף ראוי למקם את שאלאמה כאפשרות סבירה להיות הזוכה הצעיר ביותר באוסקר בקטגוריית השחקן הראשי הטוב ביותר בטקס המתקרב. אנשים יודעי דבר, שמעריצים את דילן יותר ממנו בהרבה, אמרו שהדיוק בניואנסים שלו מרשים.
תהליך ההכנה של שאלאמה לתפקידו המאתגר כבוב דילן היה מעמיק מאד ומקיף, והוכיח שטימות׳י הרוויח את הסטטוס שלו כאחד מהשחקנים הדומיננטיים של הדור לא רק בגלל שיש לו פרצוף חביב אלא בעיקר בגלל כישרון עצום ומסירות ענקית לקראפט. במשך חמש שנים שאלאמה העמיק בעולמו ובחייו של דילן ולמד לנגן בגיטרה ובמפוחית על מנת לבצע בצורה אותנטית את המוזיקה שלו באופן הכי אמין שאפשר. כדי ״לחקות״ את קולו הייחודי של דילן, שאלאמה עבד עם מאמני קול והתאמן בקפידה על הטון של דילן ואופן הדיבור הייחודי שלו, תוך התמקדות בניואנסים עדינים בדפוסי דיבור שהפכו את קולו של דילן לאייקוני ומזוהה כמו שהוא. חשוב לציין כי כל המוזיקה של דילן בסרט מבוצעת על ידי שאלאמה עצמו, והמסירות שלו התבטאה בכך שהוא ביצע באיזור ה-40 שירים של דילן בלייב במהלך הצילומים, במטרה ללכוד את המהות של המוזיקה שלו ולתת פרשנות מדויקת ככל שניתן לאחד מהמוזיקאים הייחודיים ביותר של המוזיקה המודרנית.
מחויבותו של שאלאמה אפשרה לו להיכנס לנעליו של דילן לא רק מבחינת המוזיקה אלא גם מבחינת האנרגיה שאפיינה את הופעותיו של דילן בשנות ה-60. מעבר לקול ולמוזיקה, שאלאמה צפה בחומרים ארכיוניים, ראיונות וסרטי תעודה כדי לחקות את שפת הגוף וההתנהלות של דילן. הוא שם דגש על ההליכה של דילן, על הנוכחות הנונשלנטית שלו על הבמה, ועל האופן שבו ניהל אינטראקציה עם המיקרופון והקהל. בוב דילן בכבודו ובעצמו, סיפק הערות ועצות לשאלאמה במהלך הפקת הסרט והיה מאד תומך גם הוא.
שאלאמה חקר לעומק גם את הנוף התרבותי של שנות ה-60, שהיווה את ההשראה לטקסטים של דילן. הוא ביקר בין השאר בבתי המגורים לשעבר של דילן בניו יורק ושוחח עם אנשים שהיו חלק מהמעגל הקרוב שלו, וכמו כן בילה בלא מעט מקומות דומיננטיים בקריירה המוקדמת שלו, על מנת לספוג את האווירה ואורח החיים שעיצבו את האמנות שלו. דרך המטרה של שאלאמה הייתה לא רק לשחק את דילן כדמות היסטורית, אלא להבין את צורת המחשבה שלו, את המוזרויות שלו ואת הסקרנות והשקפות העולם שהניעו אותו, וזה לא מפתיע שעל אף שהסרט יצא האקרנים רק לפני מספר שבועות בארצות הברית, שאלאמה הספיק לקבל אינספור תשבוחות על הופעתו, ואף לזכות בפרסים ולמקם את עצמו כמועמד רציני (ואף ראוי מאד) לזכייה בפרס האוסקר עוד מספר שבועות. אגב, גם דילן עצמו נתן תשבוחות לשאלאמה על הופעתו בסרט.
חוץ משאלאמה הסרט ניחן בקאסט מרשים של שחקנים שמחיים דמויות אייקוניות מהעבר בצורה כל כך נפלאה. אדוארד נורטון הנפלא, שקצת נעדר בשנים האחרונות מתפקידים גדולים להם הוא תמיד ראוי, אל פאנינג המקסימה באחד המשחקים החזקים בקריירה שלה, סקוט מקניירי בתפקיד יחסית קטן אך חשוב, אבל הפנינה של הסרט היא לגמרי מוניקה ברברו, שחקנית שעד כה הופיעה רק בקומדיות קטנות או סרטי אקשן גנריים, בתפקיד ג׳ואן באאז שגם זיכה אותה במועמדות טרייה לאוסקר.
מסיבות ברורות, יש גם לא מעט מוזיקה איכותית בסרט, שמבוצעת ברובה באותנטיות מרבית מצד הקאסט של הסרט- מה שללא ספק מוסיף לחוויית הצפייה ואף להתרשמות שלנו מההשקעה מצד הקאסט וההפקה. ביצועים שלמים או כמעט שלמים של שירים מוסיפים לסרט את אספקט ה״לזוז בכיסא״ בזמן הצפייה והסרט הוא באמת חוויה נפלאה לאוהבי מוזיקה.
הסרט מאד לא קצר, ואפילו די ארוך עם זמן ריצה של 140 דקות, אך הוא עובר במהירות ובהנאה. עם זאת לדעתנו זה היה קצת מועיל אם הוא היה טיפה יותר קצר, שכן יש בו מספר קטעים שמרגישים נמרחים או לא מאד נחוצים, ושבקלות היה ניתן לקצץ אותם עבור זמן ריצה שידבר לקהל יותר רחב. מנגד נרצה לציין שברובו המוחלט הסרט מרתק לחלוטין, ויש בו לא מעט סצנות שהן די ארוכות ומתמשכות אך הן מלהיבות מהתחלה ועד הסוף, ומרגישות כמו קולנוע איכותי. בנוסף, עם אורכו המתמשך, מדובר ב-Character Study מוצלח למדי, שחוקר את דמותו האניגמטית ואת עולמו של דילן בצורה מוצלחת שגם מדגישה את החשיבות ההיסטורית וההשפעה שלו על המוזיקה בשנות ה-60 והלאה, גם למי שפחות מכיר את המוזיקה עצמה או את הסיפור. אם דילן האמיתי מבסוט מהסרט, מי אנחנו שנגיד אחרת?
האקט הסופי של הסרט, מבלי להיכנס לספויילרים, מצליח להיות עוצמתי כמכוון, ומצליח להדגים ולהדגיש את החשיבות של אמנים שדוחפים את גבולות המוזיקה ומעזים לצאת מהרובריקה הספציפית שהרבה פעמים מוכתבת להם על ידי הקהל הרחב, התקשורת, הלייבלים ואף המעריצים האדוקים, והרבה פעמים עושים היסטוריה בדרך. איפה היינו בלעדיהם?
״אנונימי לגמרי״ היא ביוגרפיה מהנה להפליא, שמצליחה ללכוד את האווירה של שנות השישים בצורה מדהימה, תוך הצגת סיפורו של אחד מהמוזיקאים החשובים ביותר במאה הקודמת והדגשת חשיבותה של ההעזה לשבור מחסומים בתעשיית המוזיקה. עם צילום יפהפה ונקי (במצלמת Sony Venice 2 מהממת), קאסט מוכשר, רציני ושנתן את כל כולו וכתיבה טובה - ״אנונימי לגמרי״ הוא סרט מהטובים שיצאו ב-2024, חוויה קולנועית מוזיקלית שכאמור נותנת מבט אותנטי, אמין ויפייפה לתקופה בה הסרט מתרחש. ג'יימס מנגולד הצליח ליצור סרט מופלא שאנו ממליצים עליו בחום— בין אם אתם מכירים את המוזיקה והמורשת של דילן ובין אם פחות.
דביר נתן 4.5 כוכבים ואור נתן 4, אבל סיכמנו ש- 4.5 כוכבים יהיה ציון הולם.
