כולנו אוהבים שיש לנו דברים נחמדים, רכוש. להתלהב משלל שנקנה בסיבוב באיקאה או שיגיע בדואר מאליאקספרס, מוצרים של Apple, תקליטים — אין לזה סוף, וכולנו כאלה. כבר מטריד אותי החור בכיס שהאוזניות החדשות של Sony שהוכרזו בשבוע שעבר ייצרו כשאקנה אותן (“כש” ולא “אם” כמובן).
בסדרה המצויינת “Your Friends and Neighbors” לאנדרו קופר (ג’ון האם) היו המון דברים יפים בשכונת היוקרה בה חי בניו יורק. פיטורים במפתיע מעבודתו כמנהל קרנות גידור בגלל פוליטיקה ארגונית פלוס התמודדות עם גירושים יקרים מאשתו (אמנדה פיט) שחיה בבית שהיה שלהם עם חברו הטוב ביותר (לשעבר), מאלצים אותו להסתכל מפרספקטיבה אחרת על אורח החיים שלו — וכך גם של אלה שסביבו. כדי לשמור על רמת החיים הזאת ולא להכנס לחובות ולאבד הכל, הוא מגלה תחביב חדש: לגנוב משכניו פריטים יקרים ולמכור אותם בשוק השחור. מה כבר יכול להשתבש, נכון?
התמזל מזלי לראיין את יוצר הסדרה, מהתסריטאים האהובים עליי ביותר, ג’ונתן טרופר.
הוא נולד ונשאר בניו יורק, למד ספרות ב”אוניברסיטת ישיבה” ששם ותואר שני בכתיבה יוצרת באוניברסיטת ניו יורק. חוץ מאת “באנשי”, הוא יצר את הסדרה “Warrior” שמבוססת על כתביו של ברוס לי, וכתב שני סרטים, שאחד מהם הוא “השנה הגרועה בחיי” שמבוסס על אחד משישה ספרים שלו ובויים על ידי שון לוי. טרופר ולוי ישלבו כוחות שוב בקרוב לסרט חדש של סטאר-וורס בשם “Starfighters” שייצא ב-2027.
ברגע שפיתחתי את הרעיון, ידעתי שזה חייב להיות ג'ון. באמת שלא יכולתי לדמיין אף אחד אחר בתפקיד. הבעיה הייתה שלא הכרתי את ג'ון. אז הצלחתי לקבוע איתו ארוחת צהריים, והצגתי לו את הרעיון. בסופו של דבר דיברנו על זה הרבה זמן, וברגע שראיתי כמה הוא מתלהב – קיבלתי מוטיבציה לכתוב את זה.
אני תמיד נהנה מהאפשרות לחזור לעבוד חברים קרובים. הון לי היה בכל הסדרות שלי – עשינו יחד יותר מ-85 פרקים בטלוויזיה! חיכיתי בכיליון עיניים לעבוד שוב עם גרג מאז “באנשי”, וסוף סוף הצלחנו לתאם בין הלו"זים שלנו. יש עוד פרצופים מבאנשי, מול המצלמה (כמו מאט סרביטו ואולאפור דארי אולאפסון) וגם מאחוריה.
חייתי באזור הזה במשך חמש עשרה שנה, כך שהיה לי חיבור עמוק לאסתטיקה שלו ולמערכת הערכים שמניעה אותו. ברור שהסדרה מנסה לומר משהו על השלב המאוחר של תרבות הצריכה האמריקאית – אבל אני גם מרגיש סימפטיה כלפי האנשים האלה, שבילו את חייהם במרדף בלתי פוסק, ורק עכשיו מתחילים להבין מה זה עלה להם. אני מאמין שצריך תמיד לכבד ולהזדהות עם הדמויות שלך. אם אתה מביט עליהן בבוז, הקהל לא ישקיע בהן רגשית – ואז גם לא ירצה לחזור אליהן שבוע אחר שבוע.
זה הכיף פה. אפשר לשפוט את זה, אך אף אחד מאיתנו לא מוגן מזה.
חתמתי על כל כך הרבה הסכמי סודיות שאי אפשר לדבר על Starfighter. רק אומר שזה חלום שמתגשם לכתוב סרט של מלחמת הכוכבים.
Lucky היא מיני-סדרה שכתבתי, בהתבסס על ספר, ואני משתף פעולה עם Apple TV ו-Hello Sunshine. זה מותחן אפלולי על אישה צעירה שנמלטת ומנסה להותיר את עבר הפשע שלה מאחור. בסדרה משחקים אניה טיילור-ג'וי, אן בנינג וטימותי אוליפנט, וכשיש לך קאסט כזה – כדאי שתגיע עם תסריטים מצוינים!
מעבר לזה, אני עובד על כמה פרויקטים קולנועיים נוספים, אבל עדיין מוקדם מדי לדבר עליהם.
כן, אני חושב שבימוי פרק הסיום היה אחת מנקודות השיא מבחינתי. כשאתה מנהל סדרה, אתה שקוע בכל פרט קטן בהפקה. אבל כשאתה מביים – כל שאר הדברים פשוט מתפוגגים, ואתה נכנס לאיזה בועה כזו לחודש, שבה אתה מרוכז רק בדבר אחד. אני באמת מרגיש שזה גם מרגש וגם מרגיע בו זמנית.
נהניתי מ”סוסים איטיים”, “התבגרות” ו-“הלוטוס הלבן”.
כן, אני באמת קרוב משפחה של כל הטרופרים בישראל. יש לי הרבה בני דודים מדרגה ראשונה שם, וגם אח שלי ומשפחתו גרים בישראל. אני עצמי גרתי שם בין גיל 16 ל-18, וכשגדלנו, היינו מבלים הרבה מהחגים בארץ.
