כששנינו היינו קטנים — ואנחנו מדברים פה על גיל 7-9 כזה — רק נכנסנו לעולם הסדרות. סמולוויל היתה בתכלס הראשונה, ואחריה הגיעו ״נמלטים״ ו״על טבעי״. הטבילה הראשונה שלנו בעולם הסדרות האינסופי. באותה תקופה היו רק שלוש עונות ולאף אחד לא באמת היה מושג כמה הסדרה הזאת תגדל. כל מה שידענו זה שאנחנו אוהבים אימה (כן, כבר מהגיל הזה) ושזו סדרת אימה נחשבת שגם אמא אוהבת וגם דוד-אח-גדול שלנו אהב. מה נגיד לכם? אם כבר להתחיל לראות סדרות — ״על טבעי״ היא סדרה ממש טובה לקבל רושם ראשוני על העניין דרכה.
הפרמיס היה פשוט: שני אחים בשם דין וסאם גדלו במשפחה של ״ציידים״, אנשים שחוקרים וצדים את כל מה שמסתתר בצללים. עם השנים סאם החליט שאורח החיים הזה פחות מתאים לו והלך לקולג׳. הוא בדרך לחיים נורמאלים עם בת זוג ותואר בהתהוות, עד שדין מגיע לביקור אחרי שנים שלא התראו ואומר לו שאביהם נעדר, ושהוא צריך את עזרתו בחיפושים. מפה לשם, סאם מסרב ואז קורה משהו מכונן שגורם לו לשנות את דעתו. משם האחים מתאחדים שוב, והולכים לצוד את כל מה שמפחיד. שדים, רוחות רפאים, אגדות אורבניות, יצורים מיתולוגיים, והרשימה רק מתרחבת לאורך הסדרה. לאורך הסדרה כמובן שיש עלילה גלובלית מתמשכת, אבל כל פרק יש קייס ספציפי שמתמקדים בו. ״חוק וסדר״ אבל של שדים ויצורים.
לאן זה מגיע משם? אתם לא מסוגלים אפילו לדמיין.
עם הזמן הצטרפו דמויות קבועות כאלה ואחרות, שחלקם הגדול — כמו קראולי או, כמובן, קסטיאל — הפכו לאייקוניות ברמה גבוהה בקרב הצופים. אחרות באו והלכו, ואז באו ושוב הלכו. ואז חזרו שוב ושוב הלכו וחזרו. כשמתעסקים עם התחום העל טבעי, הכל יכול להיות.
צפייה ב״על טבעי״ מתחילתה ועד היא חתיכת מסע. עם לא פחות מ-15 עונות, אנחנו לא מכירים סדרה שהמציאה את עצמה מחדש כל כך הרבה פעמים במהלך הריצה שלה. הסדרה התחילה כסדרת אימה גרידא, רצינית לחלוטין שסיפקה כמה מפרקי האימה האיכותיים ביותר שנראו על המסך הקטן, וגם הגדול. לאט לאט הסדרה נהייתה קלילה יותר, עד שבשלב מסוים גלשה למחוזות הקומדיה. ככל שמתקדמות העונות הסדרה נהיית יותר ויותר קלילה, עד שבשלב מסוים נהפכת ללא פחות מסאטירה על עצמה, באופן חסר תקדים וחינני בטירוף. כמובן, במהלך כל התהליך הזה, ובכל אחד משלבי ההתפתחות של הסדרה היא עדיין הצליחה לספק כמה מהפרקים הכי טובים ומקוריים שנראו על המסך.
היום, אריק קריפקה כבר עסוק במשהו אחר. הסדרה המצליחה השנייה שלו, ״The Boys״ בדיוק קרבה לעונתה האחרונה. למעריצים שבינינו, הובטח שבנוסף לג׳נסן אקלס, גם ג׳ארד פדלקי ומישה קולינס — השלישייה האייקונית של הסדרה — יצטרפו לעונה האחרונה ויתנו לכל המעריצים איחוד טעם של פעם. וב״מעריצים״, הכוונה לקאלט.
כראוי לסדרה של 15 עונות, הסדרה פיתחה קהל קאלט עצום ברחבי העולם. אחת הסיבות שהם ידעו, כנראה, שהם יכולים לשנות את כל הסדרה עם הזמן מסדרת אימה רצינית ולהכניס אותה לעולמות הקומדיה על סף פארודיה עצמית מודעת לעצמה לעצמם, היא שהם ידעו שיש להם גב מאיתנו, המעריצים של הסדרה. צופים קאז׳ואליים? עזבו אותם. יש קהל עצום שילך אחריה כל עוד היא תהיה נאמנה לעצמה, וחוץ מכמה עונות באמצע שנחשבו לירידה קלה ברמה (שאחריה בתכלס הגיע השיפט בטון הסדרה שגרם לעלייה חזרה), היא נשארה נאמנה לחלוטין לעצמה ולמעריצים שלה. המשיכה להתעלות על עצמה ולרצות את כולנו בצורה הכי (על) טבעית ולא מתאמצת שיש (ככה עושים קראוד-פליזינג, מארוול, תלמדו) ואנחנו נשארנו מבסוטים עד הרגע האחרון.
בואו נתעמק רגע בשינויי הסגנון של הסדרה— ונעשה את זה בלי להיכנס לספויילרים לגמרי. בעונות הראשונות בעיקר (גם במאוחרות, אבל פחות) היו פרקי אימה שיביישו 90% מסרטי האימה מכל ההיסטוריה של הקולנוע. פרקי אימה אמיתיים, מצמררים, מותחים, שישאירו אתכם חסרי נשימה ועל קצה הכיסא לכל אורך ה-40 דקות. בפני עצמם, כמה מהפרקים הכי טובים שצפינו בהם במסך הקטן. לאט לאט האספקט של קומדיה נכנס לסדרה— וזו לא סתם קומדיה, אלא סאטירה שמודעת לעצמה ב-100%, ועושה צחוק באופן מבריק על כל מה שהסדרה מבססת מהפרק הראשון.
אפשר להבין למה יש אנשים שלא יתחברו לזה, אבל לדעתנו זה היה קורע מצחוק ומרענן באופן יוצא דופן. היו פרקים שבאותה מידה כמו פרקי האימה שציינו מוקדם יותר, היו יותר טובים מרוב הסאטירות שתמצאו בקולנוע על ז׳אנר האימה. זו לא סתם סדרה שעושה סאטירה על עצמה— זו סאטירה שמושתתת בדברים שהתבססו במשך כ-15 שנים בקרב קהל המעריצים. קשה למצוא משהו בקולנוע או בטלוויזיה שדומה לזה.
שלא תטעו, זה לא שהסדרה נהפכה לבדיחה בשלב מסוים לאורך העונות. הסדרה שמרה על איכות לכל אורכה, אך שינתה סגנונות ועשתה את כל הדברים שלא הייתם מצפים שתעשה. צריך לצפות כדי להבין.
אנחנו מבינים שלמי שלא התחיל עדיין, להתחייב לצפות בסדרה של מעל 300 פרקים יכול להיות מאתגר. אבל אם יש לכם את הפנאי ואת הזמן, ״על טבעי״ תספק לכם בידור תמידי למשך המון המון שעות. סדרת אימה כמו שצריך לעשות, עם שילוב מדויק ומדוקדק של מתח, פחד, אקשן וכמובן קומדיה, שיוצרים סדרה יחידה במינה שלא נראתה כמותה לפניה ואחריה.
אנחנו ממש זוכרים איך לסיים את הסדרה היה אירוע גדול. יום אחד היא הגיעה לסופה. סיימו אותה בצורה שלדעתנו היתה מדהימה, אבל כמו בכל סיום של משהו בגודל כזה שעושה את זה כמו שצריך ושקצת חושבת מחוץ לקופסא, קיטבה את הצופים ממש. חלק היו מרוצים יותר, כמונו, וחלק פחות. חלק התאכזבו שהתכנית לפרק האחרון היתה הרבה יותר גרנדיוזית (בעיקר מבחינת הופעות אורח) אבל בוטלו והשתנו בעקבות הקורונה. מה שבטוח — כולנו מתגעגעים. והנה הגיע ציון ה-20 לפאקינג ״על טבעי״. אגדה. באופן אישי, אנחנו יכולים לומר שסיום הסדרה הצליח לרגש אותנו ממש ושאנחנו חושבים שלא יכלו לסיים את זה בצורה יותר מתאימה.
״על טבעי״ תמיד תחזיק מקום יקר בלב שלנו ואנו ממליצים מאד, למי שיש את הפנאי ואוהב את הז׳אנר, לצפות ולהנות ממה שיש לה להציע. סדרה יוצאת במינה, שבמכלול מצליחה להיות אמיתית, מותחת, מרגשת ואף מצחיקה בצורה גאונית— הכל ביקום אחד שקשה להתאהב בו. אמנם עברו כבר 20 שנים מאז שהסדרה עלתה לאוויר, אך אנחנו מאמינים שצופים ימשיכו ליהנות ממנה למשך שנים רבות.
