ונום היה נבל כזה שבעיקר הזדהה עם “ספיידרמן 3” האגדי עם טובי מגווייר. אז זה היה טופר גרייס, כוכב “שנות ה-70” שאפילו התקדם מאוחר יותר לאינטרסטלאר של נולאן. מאז ונום קצת נשכח, עד שחזר לחיים בפרנצ’ייז המחודש עם טום הארדי.
שני הסרטים הקודמים בסדרה קיבלו הרבה שנאה ו-Over Criticism בגלל השוואות לא נחוצות לסרטים ביקום הקולנועי ״הראשי״ של Marvel. בעוד שהסרטים מה-MCU לוקחים את עצמם מאד ברצינות (חלקם לפעמים אפילו קצת יותר מדי עבור מה שהם בפועל), לדעתי כדאי לבוא לסרטים של ״ונום״ עם ציפייה שהם יהיו מה שהם מנסים להיות - סרטי אקשן משעשעים, שטותיים ומצחיקים על גבול החצי-קומדיה שמהווים חווית צפייה מהנה שמעבירה את הזמן בכיף. באופן לא מפתיע ״הריקוד האחרון״ (שם מבריק, אין לכם מושג כמה) ממשיך את הקו הזה, ואנחנו מאד נהנינו לצפות בו באולם IMAX. לא מדובר פה בסרט נוראי באסכולה של ״מאדאם ווב״ אלא בסרט קומיקס קומי על גבול פארודיה עצמית שלא מנסה להיות יותר ממה שהוא. והוא פשוט הרבה מאד כיף. למעשה, מדובר בסרט יותר מצחיק מהרבה מאד מסרטי הקומדיה שראינו בשנים האחרונות.
בעוד שדביר צפה בשני הסרטים הראשונים, עבור אור זה הסרט הראשון בסדרה שהוא צופה בו, ולכן הוא יכול לספק נקודת מבט של צופה שכזה. האם אפשר ליהנות מהסרט גם אם לא צפיתם בשני הראשונים? חד משמעית כן. מעבר לזה - הוא שאל את ChatGPT, חברו משכבר, מה קווי הסיפור המרכזיים של שני הראשונים, ואפילו הם לא היו נחוצים לו בזמן הסרט עצמו (מעבר, אולי, לקונטקסט גרדא). נראה שחשבו על זה מראש, כי ידוע שסרט שמיועד להיות בלוקבאסטר קומיקס אך בכל זאת שלישי בסדרה של סרטים חייב לשמור על הסדרתיות אבל בו זמנית להיות פתוח לכמה שיותר קהל. לדעתו של דביר, אגב, ללא ספק מדובר בסרט המוצלח ביותר בטרילוגיה.
אנו חושבים שהיוצרים הצליחו בגאון ליצור שילוב של “קומדיה-לא-מכוונת” לפרופר פארודיה גאונית על סרטי קומיקס, ובייחוד על מארוול. אלמנטים של קומדיה-לא-מכוונת שהיא בעצם מאוד מכוונת. הסרט על פניו הוא דרמת אקשן, כן? קומיקס, כיף, בלאגן, פיצוצים. אבל בתכלס הוא מודע לעצמו בצורה כל כך מושלמת, שקשה להתחמק מזה. הם כנראה ידעו שסרט רציני זה לא יחשב ושאם הם ינסו, יש שפשוט יזעמו ויזעפו רק על זה, אז הם יצרו פארודיה צרופה על סרטי קומיקס רציניים, שלפעמים מרגישה קצת כמו מה ש-“מת לצעוק” עשו בזמנו עם זאנר האימה.
מה שזורם וכיפי הוא שאלה לא בדיחות פאנלים של סרט קומדיה, אלא שהקומדיה אגבית. רגעים שלצופים שבאו לראות “סרט רציני” יראו מגוכחים, יהיו פשוט קורעים מצחוק והנאה צרופה למי שבא פשוט להנות באמת. הם אפילו מצליחים לצחוק על סגנון ההומור המארוול (של ג׳יימס גאן, למשל) כשהם מנסים ליצור סרט מצחיק אבל גם רציני. ובכלל, רק על לחשוב אחר כך על הסיפור בסרט ורגעי התפנית בו ולהבין כמה הם בעצם קומדיה גאונית מגיע ליוצרים המון כבוד. אפילו הקיום של סצנות הפוסט-קרדיטים (יש שתיים) הן פארודיה מושלמת על פוסט-קרדיטים, ובצורה כל כך נונשלנטית.
אל תתנו לציון הנדיב להטעות אתכם - הסרט לא חף מבעיות ופגמים, בעיקר בצד התסריטאי. חורים בעלילה, קיצורי דרך, החלטות תמוהות של הדמויות ועוד שלל בעיות אחרות מקשטות את הסרט מהרגע הראשון עד הסיום. אבל שוב, לא באנו לסרט בציפייה לקולנוע איכותי אלא פשוט לכיף רצוף, והסרט ללא ספק מבצע את משימה זו בצורה יעילה. ואם להגיד את האמת, הרבה מאד מהכשלים האלה דווקא תורמים לצד הקומי של הסרט ולאופי שלו כפארודיה עצמית שסופר מודעת לעצמה ולמה היא מנסה להיות.
טום הארדי, שחקן משכמו ומעלה, נותן הופעת משחק מדהימה כהרגלו, שמרגישה לעיתים קצת יותר מדי טובה עבור סרט שכזה. כאמור, הסרט מאד מתבסס על קומדיה וממש לא לוקח את עצמו ברצינות, והארדי נכנס לתפקיד הקומי בצורה מדהימה וסוחב את הסרט בצורה מרשימה מאד על גבו- גם במשחק הפיזי וגם ב-Voice Acting. גם שאר הקאסט נותן הופעות טובות, בדגש על ריס איפנס בתפקיד קורע אבל בתכלס טום הארדי הוא ה-דבר והוא כל כך טוב, כהרגלו, כך שהוא פשוט גונב את כל ההצגה (פעמיים).
הופתענו לגלות שעל הסינמטוגרפיה בסרט אמון לא אחר מהמועמד למספר פרסי אמי פביאן וואגנר, אחד מהצלמים המוכשרים בתעשייה שצילם בין השאר פרקי מפתח ב-״משחקי הכס״, ״שרלוק״, ״הכתר״ וכו׳. ללא ספק עשה את העבודה בצורה מצויינת. האפקטים היו מצויינים כמצופה, ובכללי הסרט סיפק אקשן מאד כיפי ומהנה, בנוסף לכל מה שהזכרנו לעיל.
“ונום: הריקוד האחרון” הוא סרט כיף צרוף בסופו של דבר, הוא מצחיק עד דמעות לפעמים, בעיקר מכמה שהוא לא לוקח את עצמו ברצינות. ממליצים לא לבוא לסרט בציפייה שהוא יהיה ״אופנהיימר 2״, ״הסנדק 4״ או אפילו ״הנוקמים 28״, אלא יותר לצפות להעביר שעה וחצי בכיף באולם קולנוע עם אקשן, אפקטים, סיפור נחמד והמון צחוק. אנחנו נהנינו. רק פליז אל תבואו בראש כבד.
