צפיתי ביצירתו החדשה של גיירמו דל טורו על המסך הגדול בפורמט 35 מ”מ ונשארתי חסר מילים. ללא ספק מדובר באחד מהסרטים האהובים עליי מהשנה החולפת, ובעוד שרחוק מלהיות קומפקטי באורכו, מצליח להציג כמה מהרגעים הקולנועיים היפיפיים ביותר של השנה — פסגת יצירה שנבנתה לאורך עשורים של ניסיון מצד דל טורו.
מבחינה ויזואלית, הסרט לא פחות ממופתי. עיצוב הסטים, התלבושות והצילום פשוט עוצרי נשימה, וכל פריים הוא חגיגה לעיניים. האפקטים הוויזואליים (שבחלקם הגדול נעשו באמצעים מעשיים, כמו שגדולים ורבים מתחילים לעשות יותר ויותר בימינו) קולעים בדיוק למטרה, והפסקול של דספלה, גם אם לעיתים מעט דרמטי או ״קסום״ מדי, הוא יפהפה באופן מקסים ומרים את החוויה לרמה אחרת לגמרי.
אודה שזהו העיבוד הקולנועי הראשון לסיפור הקלאסי של מארי שלי שצפיתי בו, אך אני מכיר ומודע לחלק מהחירויות האמנותיות שלקח דל טורו בעיבודו, ואני חושב שרובן המכריע נפלאות ותורמות להתאמת הנשמה בסיפור בהתאם לעידן המודרני. במקביל, הן עוזרות להבדיל את הסרט מעיבודים אחרים ולתת לו את הטאץ’ הייחודי של דל טורו. בדומה לעבודתו על פינוקיו (2022), ניתן לראות בבירור את ההערכה והכבוד שלו לחומר המקור, לצד נוכחות ברורה של טביעת האצבע האישית והנשמה הכה ייחודית לו שהוא נותן לכל רגע.
אוסקר אייזק מבריק בתפקיד ד”ר פרנקנשטיין, וג’ייקוב אלורדי זורח בתפקיד משנה-קריירה. גם מיה גות׳ וכריסטוף וולץ מצוינים, והסרט כולל עוד כמה פרצופים מוכרים ומשמחים למראה, כגון יוצאי ״משחקי הכס״ צ’רלס דאנס ודיוויד בראדלי. ההופעה נהדרת של הקאסט בשלמותו משלימה יצירה שהיא עוד שיא בקריירה הקולנועית הקסומה של דל טורו.
אומר בכנות– הסרט מעט ארוך מדי, ובאופן אירוני בו בזמן מקצר לעיתים את העלילה דרך פתרונות נוחים כדי לקדם את הסיפור. אבל זה רחוק מלהיות חיסרון משמעותי; הסרט מהנה מתחילתו ועד סופו, עם בימוי וכתיבה מצוינים וסיפור מרתק ושובה לב.
האם הסרט יהיה שחקן מפתח בעונת הפרסים המתקרבת, בדומה ל-״צורת המים״ מ-2017? אני בספק. לא בגלל שהוא פחות טוב, אלא פשוט מרגיש קצת פחות כמו כוס התה של האקדמיה. אך בקטגוריות הטכניות כגון עיצוב תפאורה, איפור ותלבושות לא אופתע אם הסרט לא רק יקבל מועמדות באופן וודאי אלא גם יזכה בסופו של יום.
סיפור פיוטי מלא עצב ואור בו-זמנית, העיבוד של דל טורו לקלאסיקה שהיא ”פרנקנשטיין” הוא אחד הסרטים היפים והעשויים לעילא של השנה. תוך שמירה על נפש היצירה המקורית ולקיחת חירויות אמנותיות אמיצות שהופכות אותה ליצירה אישית של גיירמו, פרנקנשטיין עבד בשבילי בכל הרמות והצליח להעניק 150 דקות של קולנוע טהור ובידור עוצר נשימה.
