זה תמיד נחמד שסרט שמצפים לו הרבה במהלך השנה עומד בציפיות. עם קאסט עשיר, תגובות מוקדמות חיוביות למדי ו-Premise מרתק, ״עד שיצא עשן לבן״ הוא אחד מהסרטים שציפיתי להם הכי הרבה בחודשים המאוחרים של שנת 2024, ויצאתי מהאולם (בשתי הפעמים שצפיתי בו) מרוצה למדי ושמח שהסרט עמד בציפיות הגבוהות שהוא הציב. למעשה, מדובר בעיניי באחד מהסרטים הטובים ביותר של השנה.
אלו מאיתנו שפחות מכירים את התהליכים, הפרטים הדקים והפוליטיקה מאחורי מוסד האפיפיורות לא צריכים לחשוש מכך שלא יתחברו לנושא של הסרט, או שלא יבינו בדיוק את ה-Setting של העלילה והבירוקרטיה של תהליך הקונקלבה שמוצג בסרט. הסרט מצליח להנגיש את הנושא לצופים שפחות מכירים אותו בצורה מאד טובה, ובעוד שתהליך בחירת האפיפיור זו העלילה הבסיסית מאחורי הסרט, התסריט מכיל הרבה מעבר לזה ובבסיסו בעיקר דיאלוגים מוצלחים וחקר דמויות מהמעלה הראשונה. בשילוב עם המשחק המרשים של הקאסט שמעביר את זה לצופה באופן מדהים והעשייה הטכנית המצויינת של הסרט, אנו מאמינים שהרבה מאד אנשים יוכלו להתחבר לסרט גם אם נושא הרקע פחות מדבר אליהם.
בעוד שעל פניו נדמה שהסרט מדבר רק על תהליך בחירה של אפיפיור, הוא מצליח בצורה מאד מרשימה לדון בהרבה נושאים אקטואליים בחברה- כגון פוליטיקה, אמונה, שמרנות כנגד פרוגרסיביות, הכלת האחר וכד׳, ובאופן טבעי גם נושאים שיותר מזוהים עם אנשים שמשתייכים בצורה יותר מרכזית לזרם דתי כלשהו (לאו דווקא נצרות), כגון התאמת האמונה והעקרונות בני אלפי השנים של הדת לעולם המודרני, ומצליח בצורה מופתית להדגים דיונים מאד אקטואליים על נושאים מסוג זה דרך ה״משל״, אם אפשר לקרוא לזה ככה, של בחירת הדמות החשובה ביותר לנצרות. בעוד שאתם עלולים לשאול ״כמה תהליך של בחירת אפיפיור חדש יכול להיות מעניין?״, תהיו בטוחים שהסרט הוא הרבה יותר מזה ואף משתמש בנושא הזה כמצע מרתק לדון בנושאים הרבה יותר עמוקים בצורה די מבריקה בעיניי.
אחד מהדברים הבולטים ביותר בסרט זה הקאסט שלו, שעמוס לעייפה בשמות גדולים ובשחקנים מהשורה הראשונה. בראש ובראשונה, רייף פיינס בתפקיד הראשי מוביל את הסרט בגאון על כתפיו ונותן הופעת משחק מרשימה למדי, שלא בכדי כנראה תקטוף לא מעט אקולדות בעונת הפרסים הקרובה (לפחות אני מקווה). אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה ראינו אותו מוביל סרט High-Profile שכזה בתפקיד ראשי לחלוטין, ונהנתי מכל שניה שהוא הופיע על המסך. בנוסף אליו, שחקנים גדולים נוספים כמו ג׳ון לית׳גו, איזבלה רוסליני וסטנלי טוצ׳י נתנו הופעת משחק מרשימה והפכו את חווית הצפייה בסרט למאד מלהיבה.
בפן הטכני, מדובר בסרט שעשוי ברמה הגבוהה ביותר. הצילום, לצורך העניין, הוא מהשורה הראשונה, והסרט מכיל לא מעט שוטים שמשאירים את הצופה פעור פה. באמת ש-90% מהפריימים בסרט נראים כמו יצירות אמנות. כמובן, ה-״נופים״ המרהיבים של הותיקן עושים את העבודה לקצת יותר קלה בפן הזה, וזו הזדמנות גם לציין לטובה את עיצוב התפאורה, עיצוב התלבושות והעריכה הקצבית שהופכים את הסרט לחוויה סוחפת ומעוררת סקרנות. אלמנט נוסף שבלט במיוחד בסרט זה הפסקול המדהים של וולקר ברטלמן, שבאופן שהזכיר לי קצת את הסדרה ״יורשים״ לפעמים מרגיש דרמטי באופן די קיצוני ביחס לסצנות שאותן הוא מלווה, אך עושה זאת בצורה חיננית ומשעשעת ששואבת את הצופה למסך מהרגע הראשון. בנוסף מדובר בפסקול שההאזנה אליו מחוץ לסרט מהנה במיוחד- תכונה שמאד מוסיפה לי באופן אישי כשמדובר בהלחנת סרטים.
הפקת הסרט התרחשה (הפלא ופלא) ברומא עוד בתחילת שנת 2023, כאשר הצילומים נערכו באולפני צ'ינצ'יטה המפורסמים. מעצבי הסט עבדו בשקדנות על מנת לשחזר אתרים אייקונים כמו הקפלה הסיסטינית ומקומות אייקונים נוספים בוותיקן, אך נתנו לעצמם מספר נקודות חירות אמנותיות על מנת להגביר את האפקט הדרמטי של הסרט. מעצבת התלבושות, ליסי קריסטל, ערכה מחקר מעמיק שכלל ביקורים בבתי מלאכה באיזור וכמו כן חייטים היסטוריים ומוזיאונים על מנת ללכוד את המהות של בגדי המאה ה-17 בוותיקן. לדבריה, הבחירה שלה בעיצוב גלימות הקרדינלים והתלבושות באופן כללי שאפה לשקף שילוב של השראה היסטורית ומשיכה ויזואלית שתהפוך את הסרט ליותר מרהיב.
התסריטאי של הסרט, פיטר סטרואן, ערך מחקר מקיף כדי לתאר באופן אותנטי את המורכבויות של תהליך בחירת האפיפיור. תהליך הכתיבה החל בלמידה של פרוטוקול תהליך הבחירה החשאי של האפיפיור, כך שסטרואן ניגש למלאכה זו מתוך כבוד לעומק ההיסטורי והאספקטים הדתיים של התהליך. הוא אפילו התייעץ עם קרדינל אמיתי על מנת להבין את הלוגיסטיקה של התהליך וזכה לסיור פרטי בוותיקן לשם כך, שסיפק לו הבנה ממקור ראשון על הלך הרוח של החברה שם. הקרדינל חלק עמו מידע על הדיונים החשאיים שמתרחשים במהלך הישיבות הסודיות, על מערכת ההצבעות ועל הדינמיקה הפוליטית שמלווה את התהליך. סטרואן גם חקר את ההיסטוריה הפוליטית של הכנסייה הקתולית, תוך שימוש במומחים והיסטוריונים, כדי להבין כיצד שיקולים פוליטיים, חברתיים ודתיים מתערבים בתהליך הבחירה.
עם זמן ריצה מדויק של שעתיים, הסרט מצליח לא לשעמם מהרגע הראשון עד האחרון, ומרגיש מאד קצבי ועם עלילה דינמית שמתפתחת לכיוונים חדשים ומעניינים מסצנה לסצנה. הדיאלוגים בסרט כאמור ממש מוצלחים ומצליחים לעסוק בנושאים מאד אקטואליים בצורה מעודנת ומעוררת מחשבה.
בסופו של דבר הסרט גם מכיל מסר, שלא ארצה לומר עליו כלום כדי לא לספיילר, אך כן ארצה לציין שבאופן אולי קצת חריג לסרטים וסדרות בתקופתנו, הוא מצליח להעביר אותו בצורה מאד טבעית וזורמת שלא מרגישה מאולצת או מלאכותית כלל ומשאירה את הצופה מסופק מאד כשהכתוביות מתחילות לעלות, ומשאירה נקודות טובות למחשבה לאחר מכן.
עוד בשלבים המוקדמים של עונת הפרסים הנוכחית, הסרט ביסס את עצמו כשחקן רציני בלא מעט קטגוריות. אני שמח להגיד שלא אתנגד בכלל לשפע זכיות של הסרט במגוון קטגוריות- אם אלו קטגוריות טכניות כגון צילום או תפאורה או קטגוריות יותר רציניות כמו הסרט הטוב ביותר או התסריט המעובד הטוב ביותר. הופעת המשחק של רייף פיינס ללא ספק שמה אותו בפוזיציה טובה לפרס האוסקר החמקמק, ואולי זו תהיה ההזדמנות של האקדמיה ״לפצות אותו״ על העוול שנעשה לו בשנת 1994 עם ההפסד התמוה עבור ״רשימת שינדלר״, שבעיניי הופעת המשחק שלו שם נשארה אחת מהופעות המשחק המבעיתות והמופתיות ביותר בהיסטוריה של הקולנוע, ולא ברור איך אין לו פסלון אוסקר בבית כבר מלפני 3 עשורים. אבל עם העובדה ההזויה שהצילום (האספקט הכי חזק בסרט לדעתי) אפילו לא מועמד לאוסקר לטובת סרטים נחותים בהרבה (בלי להזכיר שמות), אי אפשר כבר ממש לצפות שיזכה בהמון דברים משמעותיים. טוב, אולי תהיה הפתעה.
״עד שיצא עשן לבן״ הוא ללא ספק, לפחות לדעתי, אחד מהסרטים הטובים ביותר שהייתה לשנת 2024 להציע. עם עלילה מרתקת, מגוון תככים ומזימות, פסקול מופתי, צילום מהטובים ביותר שנראו בשנים האחרונות, מסרים אקטואליים מעודנים וכמובן קאסט חסר תקדים שמכיל חלק מהאמנים הגדולים ביותר של תקופתנו בתחום, מדובר לדעתי בסרט שחובה צפייה. בעוד שחלק מהצופים עלולים לחשוב על מספר אספקטים בו מעייפים או אפילו קלישאתיים וצפויים, לדעתי מדובר בחווית צפייה יחידה במינה, ובסרט שעשוי בצורה הטובה ביותר שאפשר.
