שנתיים ל-״אופנהיימר״: כיצד הקריירה המגוונת של נולאן הגיעה לשיאה באחד הסרטים החשובים ביותר של השנים האחרונות

חלפו שנתיים מאז שסרטו הביוגרפי "אופנהיימר" של סר כריסטופר נולאן, המספר את סיפורו של הפיזיקאי ג'יי רוברט אופנהיימר ותפקידו בפיתוח פצצת האטום הראשונה, הגיע לקולנועים. זה לא בדיוק ציון דרך שגרתי, אך מכיוון שאני מאמין שזהו אחד הסרטים החשובים ביותר שיצאו בעשורים האחרונים, ואירועים אקטואליים אחרונים ללא ספק מדגישים זאת, זה תמיד זמן טוב להכיר ולהוקיר יצירה זו, שבעיניי נרקחה לכדי שלמות כמעט בכל היבט אפשרי.

השמועות אומרות כי נולאן רצה ליצור סרט על הנושא הזה במשך זמן רב, אך רגע מכריע הגיע בשנת 2019, לקראת סיום הפקת סרטו "טנט", כאשר רוברט פטינסון העניק לו ספר המכיל נאומים של אופנהיימר. לפי דבריו של נולאן, נאומים אלו הראו "מוח מבריק המנסה להתמודד עם ההשלכות העצומות של הדרך שבה הוא שינה את החיים של כולנו לנצח".

כל מי שמכיר את הספר ״פרומתאוס אמריקאי״, יכול להעיד שמלאכת העיבוד שנולאן ביצע על מנת להפוך אותו מספר ארוך ועמוס בפרטים, תמלילים ופיזיקה תיאורטית לסרט שסחף קהל רחב היא לא פחות מפלאית. בעוד שהבימוי של הסרט לא יורד מעבודה של מאסטר, ונחשב האספקט החזק ביותר של הסרט על פי המבקרים וגופי הפרסים בארצות הברית וברחבי העולם, לדעתי האישית דווקא הכתיבה זה הצד החזק ביותר של הסרט- אם או בלי לקחת בחשבון את החומר המורכב עליו הוא מבוסס. 

בתהליך הכתיבה, נולאן הסתמך רבות על הספר הנ״ל ועל כן ניהל דיונים מעמיקים עם אחד ממחבריו, קאי בירד, במטרה להגיע לשורש אופיו הפסיכולוגי והמוסרי המורכב של עבודתו של אופנהיימר. אחד ההיבטים הייחודיים בתהליך הכתיבה של נולאן היה הבחירה לכתוב את התסריט בגוף ראשון — גישה נדירה בקרב תסריטאים — שנבעה מהרצון שלו ליצור חוויה ייחודית בה הקהל יראה את האירועים כפי שאופנהיימר חווה אותם, ולא מנקודת מבט של ״מספר כל יודע״.  

כדי לכתוב באופן משכנע מנקודת המבט של אופנהיימר, נולאן נכנס למוח של אדם מבריק המונע על ידי שאפתנות, אך במקביל מתמודד עם קונפליקטים פנימיים בנושאים אתיים, חברתיים ופוליטיים. זה דרש ממנו לכתוב דיאלוגים וסצנות ששיקפו את האינטלקט של אופנהיימר, את הקונפליקט המוסרי שלו ולבסוף גם את נקודת המבט הרטרוספקטיבית שלו על מעשיו והישגיו.

השחקן האירי האגדי קיליאן מרפי מוביל את הסרט בגאון עם אחת ההופעות המרשימות ביותר שנראו על המסך הגדול בשנים האחרונות, תוך שהוא מופיע כמעט בכל פריים ופריים של הסרט. תפקיד זה אפשר לו להבליט את הכשרון יוצא הדופן שלו, ולהותיר חותם בלתי נשכח בהיסטוריה של הקולנוע. הופעתו מהפנטת וכריזמטית, ומדגימה כיצד משחק עוצמתי לא חייב להיות גרנדיוזי ומופגן, אלא יכול להיות עדין, שקול ומאוזן.  

"בחיי שאין הרבה שחקנים שאפשר לומר עליהם 'אנחנו הולכים להיות הבחור הזה במשך שלוש שעות.' אתה מציב בפני השחקן דרישה שרק מעטים בהיסטוריה של הקולנוע יכולים לעמוד בה. אומר בכנות, שגם עם האמון שהיה לי בו, הוא המשיך להפתיע אותי על הסט מדי יום. וכשהגענו לחדר העריכה והתחלנו להרכיב את ההופעה ולראות את האמת שבה, פשוט נדהמתי לחלוטין" — סר כריסטופר נולאן

זה קצת לא נתפס שסרט Rated-R על פיזיקיאי תיאורטי באורך 3 שעות המורכב כולו מדיאלוגים הצליח לגרוף כמעט ביליון דולר בקופות העולמיות. הנושא של הסרט בפני עצמו לא נראה כמו משהו שימשוך כל כך הרבה אנשים לאולמות הקולנוע, אך השם של נולאן והאיכות של הסרט הוכיחו את עצמן ואנשים הלכו בהמוניהם לצפות בתופעה התרבותית העדכנית שכריסטופר נולאן הציג בפנינו, ואף חזרו שוב ושוב לצפיות חוזרות. לשמחתי הרבה הסרט סחף באופן כמעט מוחלט את עונת הפרסים של 2023/2024 וזכה כמעט בכל הפרסים החשובים- פרסי גילדאות הבמאים והמפיקים, גלובוס הזהב, פרסי בחירות המבקרים, פרסי האקדמיה הבריטית (BAFTA) ולבסוף אפילו 7 פרסי אוסקר, כולל הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר והשחקן הטוב ביותר עבור קיליאן מרפי, בנוסף ליותר מ-200 פרסי מבקרים מקומיים ברחבי ארצות הברית והעולם. 

אלמנט טכני הבולט במיוחד בסרט הוא הפסקול יוצא הדופן מאת המלחין השוודי לודוויג גוראנסון, שזכה בפרס אוסקר, גראמי, גלובוס הזהב ופרסים רבים נוספים על עבודתו בסרט זה. תהליך הלחנת הפסקול הייתה שיתוף פעולה מרתק במיוחד בין נולאן לגוראנסון, ובמהלכו השניים נפגשו מדי שבוע עוד לפני תחילת הצילומים במפגשים בהם הציג גוראנסון את מה שהלחין באותו שבוע, ונולאן סיפק משוב והכוונה נוספת. השניים העלו רעיונות יחד לאורך כל תהליך ההלחנה, תוך שנולאן נתן אמון בחזונו של גוראנסון לתסריט. המטרה הייתה שלנולאן יהיה מאגר משמעותי של מוזיקה זמין בשלוף לשימוש כבר במהלך ההפקה והצילומים.

לדבריו של נולאן, הסרט מחולק ל-3 מערכות: הראשונה כמו Hero Origin Story, השנייה כמו Heist Film, והשלישית כמו Courtroom Drama. זה מדהים איך באופן מושלם גם הפסקול מחולק ל-3 מערכות, כל אחת מתאימה לז׳אנר המוצג על המסך, תוך שמירה על קונסיסטנטיות בין המנגינות והתימות המוזיקליות שמוצגות לאורך הסרט. תוך שימוש בכ-40 נגני קשת, כ-15 כלי נשיפה, נבל אחד וסנתיסייזר, גוראנסון הצליח לעמוד באתגר שהציב לעצמו ושנולאן הציב לו, ויצר את אחד מאלבומי הפסקול הכי מרעננים של השנים האחרונות.

"עד [המערכה השנייה], הכל רק תיאוריות, רק רישומים ושרבוטים של רעיונות. אבל ברגע שיש פצצה פיזית ממשית, יש שינוי טונאלי מטורף, ואנחנו מנווטים אותו דרך הסינתיסייזרים, עם תחושת האבדון המתקרב" — לודוויג גוראנסון

שלב העריכה של הסרט היה מרתק לא פחות. מדובר בתהליך שיתופי בין נולאן, עורכת הסרט ג׳ניפר ליים וגוראנסון, כשהעריכה התבססה במידה רבה על הפסקול עצמו — דבר שעשוי להסביר את הדינמיקה המדויקת בין קצב הסרט לפסקול שלו. הגישה הייחודית של נולאן לבניית הסרט יחד עם העריכה המדהימה של ליים — שבמפתיע מזכירה יותר עריכת סרטי פעולה מאשר עריכת סרט דרמה — גורמים לסרט להרגיש קצבי ואינטנסיבי, על אף אורכו הלא קצר.  

מכיוון שהסרט כלל מספר קווי זמן ושינויים בנקודות מבט, המומחיות של ליים שומשה כדי להפריד בבירור בין אלמנטים אלו תוך שמירה על זרימה — משימה שבה הצליחה בצורה מרשימה. המשימה כללה חיבור בין סצנות בשחור-לבן ובצבע, אשר ייצגו נקודות מבט שונות, כאשר המעברים בין הסצנות תוכננו בקפידה כדי להנחות את הקהל דרך הנרטיב המורכב ללא בלבול. 

כהרגלו, כאשר נולאן הולך לעשות סרט הוא שואף לחדש גם ברמה הטכנית והטכנולוגית. דוגמה מובהקת לכך היא שיתוף הפעולה שלו עם הצלם הויט ואן הויטמה ועם חברת קודאק לצילום בפורמט IMAX באמצעות סרט שחור-לבן מותאם אישית שפותח במיוחד עבור הפרויקט. מהלך זה איפשר להגיע לרמות חסרות תקדים של פירוט ורזולוציה בסצנות בשחור-לבן. בנוסף, הם שדרגו את מצלמות ה-IMAX כך שיוכלו לשלב בצורה חלקה בין סצנות בצבע לבין סצנות בשחור-לבן, מה שהעצים את היכולת הנרטיבית של הסרט להבדיל בין צירי הזמן ונקודות המבט, ובכך יצרו מיזוג ייחודי בין אסתטיקה קלאסית לטכנולוגיה מודרנית מתקדמת.

החדשנות הטכנית והטכנולוגית לא הסתיימה שם. הסרט עשה שימוש ייחודי באפקטים מעשיים (כמעט ללא CGI) כדי לשחזר את הניסוי האטומי הראשון, במטרה להגיע לתיאור ריאליסטי ככל האפשר של פיצוץ בקנה מידה גדול. בנוסף, נעשה שימוש במצלמות ועדשות IMAX מותאמות אישית לצילום מזוויות ייחודיות ותקריבים ברזולוציה גבוהה, כדי להעניק לסיפור ממד אינטימי ולשקף את הקונפליקטים הפנימיים של אופנהיימר.

בכל הנוגע לעיצוב תלבושות ועיצוב הפקה, נולאן וצוותו שאפו לאותנטיות מרבית לתקופת שנות ה-40 וליצירת חוויה שתשלב את הקהל בעידן זה ללא הסחות דעת. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא השחזור המדויק של מחנה לוס אלמוס— צוות ההפקה בנה העתק מפורט של העיירה בחווה בניו מקסיקו, במהלך תקופה של למעלה משלושה חודשים, תוך הקפדה על הפרטים האדריכליים הייחודיים לתקופה. בנוסף, סצנות-פנים רבות צולמו בבניינים היסטוריים שנמצאים ממש בלוס אלמוס האמיתית.  

אחד המאפיינים הייחודיים ביותר של נולאן כבמאי הוא האהבה והכבוד העמוקים שלו למדע, בנוסף להבנה שלו על חשיבותו הן בנרטיב הסיפורי והן בהשפעתו על העולם. הדבר בא לידי ביטוי בנושאים שהוא בוחר לבסס עליהם את סיפוריו, במסגרת הלוגית שמנחה את התסריטים שלו ובבחירות והפרוצדורות הטכניות בתהליך יצירת הסרט. מפרויקט לפרויקט, נולאן שואף לספר סיפורים מרתקים המדגישים את התפקיד המרכזי של מדענים ואת הערך של האינטלקט בעידן המודרני. "אופנהיימר" אינו יוצא דופן בכך, אך בפרויקט הזה הוא ביקש לחקור לא רק את החשיבות וההשפעה החיובית של חידושים מדעיים, אלא גם את ההשלכות שיש להם על כולנו, וכיצד הם עשויים להוביל לתוצאות החורגות מהכוונה המקורית.  

אחת החוזקות הבולטות ביותר של סר נולאן היא היכולת שלו ליצור סצנות סיום בלתי נשכחות. הוא ידוע בכך עוד מימיו הראשונים כבמאי. אך עם "אופנהיימר", הוא לקח את המיומנות הזו לרמה אחרת לגמרי. סצנת הסיום של הסרט היא מצמררת ומטלטלת רגשית, ומשאירה את הצופה חסר נשימה ונטול מילים, מהרהר בכל מה שראה ובמשמעויות העמוקות שיש לכל זה על העולם האמיתי שלנו - משמעויות שנותרות רלוונטיות במיוחד בזמנים מערערים אלו. עם המוזיקה האייקונית של גורנסון והמשחק המבריק של מרפי, סצנה זו נחשבת, לפחות עבורי, לאחת מסצנות הסיום הטובות ביותר שנראו אי פעם בקולנוע.

השבועות האחרונים מעידים לנו עד כמה הסיפור שהסרט מספר הוא חשוב. לא בכדי כריסטופר נולאן קרא לג׳יי רוברט אופנהיימר ״האדם החשוב ביותר שאי פעם חי״ בעיניו.

״הסיפור של אופנהיימר הוא אחד הסיפורים הגדולים ביותר שאפשר להעלות על הדעת. בכך ששיחרר לעולם את הכוח של פצצת האטום, הוא העניק לנו את היכולת להשמיד את עצמנו – וזה משנה לחלוטין את המשוואה האנושית״. — סר כריסטופר נולאן

מבלי להיכנס לפוליטיקה מדכאת, ברור לכולנו עד כמה הסרט, ובפרט סצנת הסיום שלו, רלוונטיים לימינו יותר מתמיד. נולאן רצה לעשות את הסרט במשך שנים רבות, ובאופן פלאי שחרר אותו בתקופה שברור לכולם שלא רק מדובר פה בקולנוע איכותי אלא גם בשיעור חשוב על האנושות.

מנקודת המבט שלי, הסרט מחזיק בטייטל של אחד מזוכי פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר הראויים ביותר של המאה ה-21. בדומה לזוכים קודמים כמו “שר הטבעות: שיבת המלך”, “גלדיאטור”, “הסנדק” ו”רשימת שינדלר”, גם סרט זה מרגיש עצום ושלם באופן יוצא דופן כיצירה קולנועית - מלאכת מחשבת מההתחלה ועד הסוף. הסרט מגיש סיפור איכותי ברמה הגבוהה ביותר האפשרית, ולא רק שהוא זכה להצלחה ביקורתית מרשימה, אלא שהוא גם הפך לפופולרי במיוחד כך שהצליח להקסים לא רק מבקרים וחובבי קולנוע מושבעים, אלא גם את הקהל הרחב - דבר שאי אפשר להגיד על הרבה מזוכי הפרס הנחשק.

ניתן לחשוב על “אופנהיימר” כדוגמה מצוינת ל”לכידת ברק בבקבוק”- לאחר קריירה עמוסה ביצירות מופת וסרטים ששינו פרדיגמות בקולנוע, סר כריסטופר נולאן הצליח ליצור סרט שהוא, לדעתי, מושלם. כנגד כל הסיכויים, הסרט משך קהל חסר תקדים ביחס לז’אנר שלו והוכיח לאולפנים ולדעת הקהל שהקולנוע האמיתי תמיד ינצח. למרות שהסרט בן שנתיים בלבד, הוא כבר תפס מקום ברשימת הסרטים האהובים והנצפים ביותר שלי, כאלה שאליהם אני חוזר שוב ושוב. אני מאמין שאני לא לבד בתחושה הזאת- יש סנטימנט מאד פופולרי שרואה בו קלאסיקה מודרנית שתיזכר לשנים רבות.

כשצופים בסרט, קשה שלא להרגיש שמדובר במאמץ משותף של קבוצת כישרונות יוצאת דופן - מהשחקנים ועד לכל אדם שאחראי גם על הפרט הקטן ביותר בהפקה - כולם פועלים בהרמוניה תחת ניהולו של אמן מנוסה שחידד את כישוריו במשך יותר מ-20 שנות קריירה. עבורי, זה מרגיש כאילו כל אחד מהסרטים הקודמים של נולאן וכל הז’אנרים השונים שחקר, שיפרו את כישוריו בדרכים שונות ומגוונות, כך שכל הידע והניסיון האלו מתנקזים לסרט הזה, שבו כל היבט שואף לשלמות ומציג את הטוב ביותר ממה שהתרגלנו לצפות מסרט של כריסטופר נולאן.

במובן מסוים, אפשר לחשוב על “אופנהיימר” כשיא הקריירה של סר כריסטופר נולאן – סרט שבו כל האלמנטים והמיומנויות שלמד לשלוט בהם לאורך השנים נלקחים למקסימום. עבור רבים, מדובר ביצירה קולנועית המבוצעת לשלמות.

גורם לבן אדם לתהות – איך הוא יעלה מכאן?