עם ״חלק 2״ דני וילנב ממשיך לבסס את מעמדו כאחד מה-Storytellers והבמאים המבטיחים ביותר של זמננו. כמעריץ גדול של פרנצ׳ייז ״משחקי הכס״, עבר הרבה זמן מאז שנתקלתי ברמת World-Building וברמת אפיות שכאלו. בניית העלילה והסיפור מתבצעת בצורה מעוררת השתאות לאורך הסרט, ומתקדמת בקצב מדויק לעבר קליימקס מרהיב שעשוי בצורה כמעט מושלמת.
לדעתי האישית, הסרט טוב יותר מהחלק הראשון כמעט בכל היבט. בעוד שהחלק הראשון היה מצויין, הוא היה בעיקר הכנה ומיקום חלקי המשחק לקראת סרט ההמשך. ב-״חלק 2״ הסיפור מגיע לנקודה שהסיפור באמת בא לספר, עם קליימקס מהחזקים ביותר שנראו על המסך הגדול בעשרות השנים האחרונות, כיאה ליצירה המורכבת שכתב פרנק הרברט לפני שנים רבות.
אחת מהחוזקות הבולטות והמרשימות ביותר של הסרט היא כיצד הוא עומד בפני עצמו ולא מתבסס באופן כבד מדי על החלק הראשון. כמובן שלמי שרוצה באמת ליהנות מהסיפור, מבלי לצפות בחלק הראשון אין ממש טעם לצפות בחלק השני- אך גם מי שצפה בו לפני מספר שנים ולא זוכר כל פרט עלילה קטן יוכל להיכנס לעניינים מאד מהר במהלך הצפייה ויבין את כל הפרטים החשובים- ואפילו את הפרטים היותר קטנים. באופן פחות אידיאלי, גם מי שלא צפה כלל בסרט הראשון יוכל ליהנות מאד מסרט זה (למרות שפחות מומלץ), כאשר כאמור הוא מאד Self Contained אפילו כשמתבסס באופן משמעותי על הסרט הראשון- עבודה תסריטאית מרשימה ומאד ראויה להערכה של הכותבים.
באופן אישי אני לגמרי מעדיף שימשיך וילנב לעשות רק סיפורים עתירי תקציב בסקאלה גדולה כמו סדרה זו, שכן ישנם מעט מאד במאים/תסריטאים שעובדים בימינו ויכולים להתמודד עם המשימה הזו בצורה טובה כמוהו. הסרט קיבל תשבוחות מקולנוענים גדולים רבים, שהבולט בינהם הוא כריסטופר נולאן (טרילוגיית ״האביר האפל״, ״אופנהיימר״ ו-״אינספשן״), שבאופן מאד מדויק תיאר את ההישג של וילנב בסרט זה כ-״שובו של הגד׳יי״ של התקופה המודרנית.
טימות׳י שאלאמה נותן הופעת משחק מרשימה וכריזמטית ביותר, ברמה שזה נדמה כאילו זה התפקיד שהוא נולד לשחק. זנדאייה נותנת גם כן הופעת משחק מוצלחת מאד, עם זמן מסך גדול משמעותית מאשר בסרט הראשון. אוסטין באטלר מצליח להיות מבעית בתפקיד הנבל, רבקה פרגוסון זוהרת באחת מהופעות המשחק הטובות של השנה וחבייאר בארדם מפתיע בתפקיד שלפעמים משמש כאתנחתא הקומית של הסרט. בנוסף להם, הסרט עמוס בשחקניות ושחקנים מהמעלה הראשונה שכולם מבצעים את התפקיד שלהם בצורה מדהימה.
הפסקול של האנס זימר הוא יצירת מופת בדיוק כמו שניתן לצפות, ומצליח לעלות רמה אפילו מהפסקול של ״חלק 1״, שזכה בפרס האוסקר והיה מועמד לגראמי. בעיניי כנראה שמדובר בעבודתו הטובה ביותר של זימר לפחות ב-10 השנים האחרונות- כיאה לסרט, שלדבריו של זימר, הוא הסרט שמצעירותו חלם להלחין. ההיבטים הטכניים כגון אפקטים ויזואליים, צילום, עיצוב סטים, סאונד, עריכה וכו' הם ברמה הגבוהה ביותר וראויים לכל התשבוחות האפשריות. סצנות האקשן מדהימות לגמרי ומסמרות שיער, והבימוי של וילנב עשוי ללא רבב. למעשה מדובר בסצנות הקרב המרשימות ביותר שראיתי מאז שהסתיימה ״משחקי הכס״, ואם שמים סדרות בצד- מי יודע כמה שנים עברו מאז שמשהו כזה מרהיב נראה על המסך. כמובן שלא מדובר סתם ב-״אקשן מפוצץ״ חסר תכלית שכן כאמור הסיפור מרתק לחלוטין- באופן שממשיך לפתח דמויות מהחלק הראשון בצורה עמוקה יותר ומציג דמויות חדשות מסקרנות- וכל אחת מסצנות האקשן משרתת את העלילה בצורה חשובה.
הסרט מתהדר בזמן ריצה ארוך מאד, אבל למעשה זה לא ממש מורגש והסרט חולף בהנאה מהשניה הראשונה ועד האחרונה- ולא רק בצפייה הראשונה. הסרט מגוון בין דרמה, אקספוזיציית World-Building הכרחית ואקשן במידות מדויקות ובמיקומים אסטרטגיים לאורך זמן הריצה שלו ומצליח להיות קצבי ומרתק. הבניה של הסרט ושל העלילה ראויות לשבח, שכן הוא מצליח להכניס את הצופה לעולם של הסרט בצורה מהירה ומצליח להיות מרתק לצפייה ובו בזמן להעביר את המסרים שהוא מנסה להעביר ולהנגיש אותם לקהל בצורה מאד ברורה. עם זאת, למרות זמן הריצה הארוך, לדעתי לא היה מזיק לסרט להיות אפילו קצת יותר ארוך, על מנת להביא את הקונפליקט הסופי לסיומו בצורה יותר ריאליסטית, שכן לדעתי האישית הרגיש שהוא נגמר בצורה קצת פזיזה, למרות הספקטקל המרשים.
בעוד שמשמש כסיום נהדר לסיפור שהוצג בחלק הראשון, ״חולית: חלק 2״ לדעתי יכול לשמש כהקדמה מוצלחת אפילו יותר למאסטרפיס אפשרי בסרט ההמשך "חולית: משיח" (הספר הבא בסדרת הספרים של הרברט), שקיבל אור ירוק באולפני וורנר בשבועות האחרונים. בפרט, המערכה השלישית של ״חלק 2״ מהווה את אחת מהחוויות הקולנועיות הכי Immersive שחוויתי באולם הקולנוע בשנים האחרונות- וזה רק מרמז מה יכול לטמון בתוכו סרט ההמשך. ללא ספק יש פה סיכוי לאחת מטרילוגיות הסרטים החזקות והעקביות ביותר בהיסטוריה של הקולנוע.
אני מאמין (ומאד מקווה) שהסרט יהיה שחקן מרכזי בעונת הפרסים הבאה עלינו לטובה. זכיות ״מתחת לקו״ מובטחות כמעט בוודאות בשלב זה, אבל אני מקווה שהוא יקבל קצת אהבה גם בקטגוריות היותר עיקריות כמו בימוי ואפילו הסרט הטוב ביותר, אולי כדי לשבור סטיגמות שנוכחות נגד ז'אנר הפנטזיה/מדע-בדיוני בשנים האחרונות באקדמיה. כתומך נלהב של הז'אנר, אלא אם כן יצא מתחרה טוב יותר מאוחר יותר בתקופת הזכאות הזו (מה שעדיין לא קרה), אולי הגיע הזמן שסרט כזה ינצח שוב.
אל תפספסו את ההזדמנות לראות את הסרט הנדיר הזה, כי אני מאמין שמדובר בחלק היסטורי בקולנוע הפנטזיה/מדע-בדיוני וסרט שיזכר כקלאסיקה של הז'אנר.
מומלץ בחום- לצפייה במסך הגדול ביותר שאפשר ועם הסאונד העוצמתי ביותר שברשותכם.
