format(webp).webp)
עיבודים למשחקים מצליחים על המסך הגדול והקטן הם לא דבר חדש. בתקופה האחרונה נדמה שככל שהמשחקים הופכים ליותר סינמטיים כך העיבודים הם בלתי נמנעים. במקרה של ״בחזרה לסיילנט היל״, המצב הוא קצת שונה. מדובר במשחק ותיק מאוד, שלא כמו ״The Last of Us״ מגיע מדור אחר של סטוריטלינג במשחק. העיבוד למשחק הראשון יצא מזמן, לפני שני עשורים בדיוק. צפינו בו אי שם בנעורים ואנחנו לא זוכרים יותר מידי מהסרט, אבל זה לא משנה כי המשחק והסרט השני מספרים סיפור אחר.
במשחק לא יצא לנו לשחק אז כל מה שנוגע להשוואת סרט כנגד משחק מראש היה מחוץ למשוואה, שזה דווקא דבר טוב במקרה הזה בעינינו. ״סיילנט היל 2״ נחשב לנכס צאן ברזל של משחקי אימה. שם שגור. דווקא לבוא בעיניים רעננות ולצפות בו כסרט אימה שמבוסס על משחק בלי להכיר את הסיפור ואת הניואנסים גרם לנו להסתכל עליו בעין אחרת מרוב הצופים בעולם, מסתבר.
כבר עם יציאתו שמנו לב למגמה קצת מוזרה: הוחלט שהסרט גרוע באופן יוצא דופן וצופים בכל העולם רצו להיות חלק מהטרנד, כמו שצופים בעידן הסושיאל מדיה נוטים להיות - זה לא חדש. חס חלילה לצפות במשהו בראש של ״בואו נהנה מסרט״, ויותר ״לא יכול לחכות לדרג אותו כוכב אחד ולצייץ על זה בטוויטר!!!״.
כהרגלנו, התעלמנו לחלוטין מהבאז השלילי הזה וכהרגלם של אותם סרטים — הוא לא היה מוצדק בכלל. וגם אתם לא צריכים להתייחס אליו.
אז נכון, זה לא סרט אימה מושלם. או סרט מושלם. נעשו בו מספר בחירות אמנותיות ותסריטאיות לא שגרתיות שיש שיתחברו יותר אליהן ויש שפחות. אבל בתכלס, שורה תחתונה? נהנינו מאוד ומדובר בסרט אימה בסגנון על טבעי של פעם. שילוב של אימה פסיכולוגית עם כל מה שנוגע לרוחות וישויות על טבעיות כאלה ואחרות, שזה כיף!
בנוסף, למי שלא מכיר את הסיפור, הסרט הולך לכיוונים די לא צפויים ואף מרגשים לקראת הסוף— ואנחנו מאד אהבנו את התפנית ואת האופן שבו הדברים התחברו בסוף. כן כדאי לציין שלפעמים קצת קשה לעקוב אחרי מה שהולך שם, ומבחינת כתיבה אולי ליטוש קל של התסריט היה יכול להיטיב עם הסרט.
משהו נוסף שכן אהבנו, אחת מאותן גישות שיכולות להיות שנויות במחלוקת, הוא הבחירה להציג לא מעט דברים כאילו זה דווקא משחק ולא סרט. משהו בתנועת המצלמה, תנועת הדמויות ואפילו נוכחות של NPC בצורה מסוימת. חלק מהדיאלוגים מדוברים בצורה שמזכירה דיבוב של Cutscenes במשחקים משנות ה-2000 שזה משהו שהיה ממש מגניב לראות על המסך הגדול. מעין שילוב בין עולמות, לראות משחק על המסך הגדול באופן קולנועי. האפקטים הוויזואליים בסרט למשל טובים אך ממש לא מהשורה הראשונה, אבל משום מה זה עובד בקונטקסט של הסיפור הזה ומוסיף להרגשה הזאת של סרט-משחק. ואפילו הפסקול נוצר על ידי המלחין אקירה ימאוקה, שהלחין את כל המשחקים בסדרה ואת הסרט הקודם.
קשה לשים את עצמנו בנעליים של אנשים שמכירים את הסיפור המקורי וציפו לעיבוד כזה או אחר, אבל בתור סרט אימה שעומד בפני עצמו מדובר בסרט חביב למדי ומרשים ויזואלית שהולך למקומות מאד מעניינים ואף לא צפויים. אל תצפו לסרט הופך פרדיגמות, אבל אנו עדיין ממליצים עליו לחובבי הז׳אנר וחושבים שהוא מספק חווית צפייה מהנה.
format(webp).webp)
