התמזל מזלנו ו- ״אינטרסטלר״ של האחים נולאן חוזר בסוף החודש להקרנות IMAX בארץ.
מדובר ביצירת מופת חד פעמית שלוקחת אלמנטים מדרמה, מדע בדיוני, מדע מדויק, אהבה, יחסי אב-ילד ומשלבת אותם יחד לכדי אחת מיצירות הקולנוע הכי שאפתניות, גרנדיוזיות, ומעוררות השראה שאי פעם נוצרו. על הדרך, משאירה אבק (כוכבים) לסרטי מדע בדיוני וסרטי חלל שבאו לפניה ומחנכת במאים ליצירות שעתידות לבוא (כמו שללא ספק ראינו בהרבה סרטים שיצאו מאז).
זה נחמד לראות איך יותר ויותר אנשים בשנים האחרונות רואים את הגדולה של הסרט ולא רק רואים אותו כחלק מונומנטלי בפילמוגרפיה המופתית של נולאן — אלא כלא פחות מיצירת מופת ואחד מסרט המדע הבדיוני החשובים והמהפכניים ביותר של המאה הנוכחית. בחזרה ב-2014, הרבה אנשים התלוננו על ה״קיצ׳יות״ של המסר של הסרט, ועל ה-״היבריס״ שהאקט השלישי של הסרט לכאורה חוטא בו. 10 שנים מאוחר יותר, כשאט-אט נולאן מתחיל לקבל את ההערכה שמגיעה לו בקרב קהילת הקולנוע העולמית הכללית ולא רק בקרב קהילת המעריצים שלו, שתי הטענות הללו נראות תמוהות בדיעבד ואנשים מבינים בדיוק מה נולאן ניסה להגיד עם שני האספקטים האלה.
תהליך שיתוף הפעולה בין כריסטופר נולאן לאחיו ג'ונתן (״ממנטו״, ״היוקרה״, ״האביר האפל״ ו-״ווסטוורלד״) בכתיבת התסריט איחד בין שני מוחות מבריקים ושונים קצת בגישה שלהם, ובכך סיפק לנו את הסיפור יוצא הדופן הזה. בשלבים המוקדמים, ג'ונתן היה הכותב המרכזי שקיבל את המשימה לכתוב את התסריט, כאשר הוא פיתח את הפרויקט יחד עם המפיקה לינדה אובסט והפיזיקאי קיפ ת׳ורן במשך מספר שנים. הגרסה המקורית של התסריט התמקדה בעיקר בעקרונות המדעיים המורכבים שמאחורי העלילה, כגון תורת היחסות של איינשטיין ובפרט תופעת עיוות הזמן. כשהצטרף כריס כבמאי, הוא עיבד מחדש את התסריט כדי להדגיש את הממדים הרגשיים והפילוסופיים של הסיפור. המעבר הזה מהתמקדות עיקרית נטו במדע להתמקדות במערכות יחסים רגשיות (והשילוב בין שתי הגישות) הפך לאחת הנקודות המרכזיות שהעניקו לסרט את העוצמה הייחודית שלו, ובסופו של דבר מה שהופך את הסרט ליצירה כל כך יוצאת דופן בז׳אנר.
תהליך הכתיבה בין האחים כלל חילופי רעיונות במהלך כל שלבי בניית התסריט, כאשר הנטייה של כריס לסיפור רגשי השתלבה עם הדיוק המדעי והמורכבות הנרטיבית של ג'ונתן. כבמאי המיועד של הסרט, כריס גם היה אחראי לתרגם חלק מהקונספטים המדעיים המורכבים שהציע ג'ונתן לאמצעים חזותיים, מה שאיפשר לקהל לחוות עקרונות מופשטים דרך סצנות בצורה פורצת דרך.
אותה ״קיצ׳יות״ שבעבר באה לעוכרו הסרט בעיניי ״מבקרים מקצועיים״, מצדיקה היום, באופן מאד ראוי, את ״בין כוכבים״ כיצירה הכי אינטימית ומרגשת בפילמוגרפיה של נולאן. מה שאנשים יכולים לראות כקיצ׳י, בעצם נובע מהחיבור העמוק של נולאן למסר שניסה להעביר שם, ובעיקר לאספקט של האבהות. נולאן אגב, כתב את זה מדם לבו כאבא שבתו, פלורה, אפילו מופיעה לרגע בסרט.
אחד מהדברים שמייחדים את נולאן בתור קולנוען זה האהבה וההערכה שיש לו למדע והדגשת החשיבות של אספקט זה לצופים, הן בנושאים בהם הוא בוחר לעסוק, הן בפן הלוגי מאחורי התסריטים שלו והן בפן הטכני מאחורי תהליך יצירת הסרטים. מפרוייקט לפרוייקט הוא מנסה תמיד טכניקות חדשות שדוחפות את הטכנולוגיה בתעשיית הקולנוע קדימה, מנסה תמיד לשמור על המדע מדויק ככל שניתן בעלילה ומצליח לספר סיפורים מרתקים שמדגישים את החשיבות של אנשי מדע ושל תבונה בעידן המודרני.
בניגוד לביקורת הפופולרית על סרטיו של נולאן באופן כללי, ב-״אינטרסטלר״ יש גם נציגות חשובה ומבורכת של דמויות נשיות דומיננטיות מתחום המדע, עם הופעות משחק כובשות וכריזמטיות בעיקר מצד ג׳סיקה צ׳סטיין ואן האת׳אווי שמקבלות את מרכז הבמה בהשתלשלות העניינים של הסרט ובדמויות עם המון עומק. מקנזי פוי (שהיתה רק בת 14 אז!) מרשימה גם היא בהופעה של פעם בחיים שלא נופלת מהופעותיהם של שחקנים ושחקניות ותיקים אחרים בסרט, עם תפקיד שבוודאי יעורר השראה בקרב צופים צעירים.
אם נרחיב קצת יותר בנושא האהבה והדיוק במדע, שיתוף פעולה חריג מאד בנוף שנרקם במהלך היצירה של הסרט היה בין נולאן לפיזיקאי התאורטי קיפ תו׳רן. שיתוף פעולה זה היה משנה פרדיגמות במאמץ שלו להציג את תורת היחסות של איינשטיין בצורה מדויקת ככל האפשר על המסך, בניסיון להימנע מלהישען על קלישאות ו״הקלות״ בכתיבת התסריט על מנת להשיג אפקט דרמטי ולקדם את העלילה באופן מלאכותי. ת׳ורן, פיזיקאי תיאורטי זוכה פרס נובל, שימש כיועץ המדעי ואף מפיק של הסרט. תפקידו העיקרי היה להבטיח שהייצוג של חורים שחורים, חור התולעת וההשפעות של תורת היחסות על עיוות זמן יהיו מדויקים ככל האפשר מבחינה מדעית. מעבר לכך, ת׳ורן סיפק לנולאן מודלים מתמטיים מורכבים ונתונים ויזואליים ש-Double Negative, הצוות האחראי על האפקטים הויזואלים זוכי האוסקר של הסרט, תרגם לדימויים קולנועיים מרהיבים.
שמירה על דיוק מדעי דרשה איזון בין סיפור קולנועי יצירתי מרתק לבין התחשבות במגבלות שמציבה הפיזיקה הידועה לנו כיום, תוך מתן חופש יצירתי להמשיך למחוזות לא ידועים, כידוע לכל מי שצפה בסרט. נולאן, הידוע במורכבות והשאפתנות של תסריטיו, שאף לעיתים ליצור אלמנטים חזותיים או עלילתיים שלא עמדו בקנה אחד עם עקרונות הפיזיקה, אך ת׳ורן התעקש שלא יתפשרו בשום פנים ואופן על הדיוק המדעי, שלדעתו היה אחד מהדברים שייחדו את הסרט כנגד סרטים רבים אחרים מהז׳אנר. עקרון הריאליזם של ת׳ורן בא לידי ביטוי גם בהמחשת עיוות הזמן- קונספט שהפך לאלמנט רגשי ומרכזי בעלילת הסרט. שיתוף הפעולה בין ת׳ורן לנולאן למעשה עד היום מציב סטנדרט יוצא דופן לדיוק מדעי בקולנוע מז׳אנר המדע-הבדיוני, ושילב באופן חדשני בין בידור, תסריט מתוחכם ומעבר לכל השראה לדורות הבאים העוסקים ביצירת אמנות או בתחום המדעים המדויקים כאחד.
שיתוף הפעולה עם ת׳ורן, שעבד בצמוד לצוות האפקטים המוכשר מחברת Double Negative (שאחראיים על המון סרטים הכוללים אפקטים מרשימים מאוד שאתם יכולים לחשוב עליהם, כמו גם כל הסרטים הגדולים של נולאן), גרמה למשל ליצירת ההמחשה הויזואלית של חור התולעת להיות מורכבת מאוד. כמה מורכבת? רינדור האפקט המוגמר היה כל כך כבד, שגם במחשבים מאוד חזקים לקח אלפי שעות וצרך מאות על גבי מאות של טרה-בייטים. עיבוד של פריים אחד יכל לקחת עד 100 שעות של חישובים. תנו לזה לחלחל. אבל מה התוצאה? חור התולעת הכי אמין ומדוייק מדעית שנראה על המסך, משהו ברמה שנראית אמיתית לגמרי. מה גם שהאפקט הממוחשב תרם למחקר פיזיקלי אמיתי שלם שהוכיח דיוק אמיתי שלא ידעו עד כה, פורסם כמאמר והיווה מקרה נדיר בו סרט הוליוודי תרם למדע ולא הפוך. זה היסטורי.
כמובן שאי אפשר לדבר על ״אינטרסטלר״ מבלי להזכיר את הפסקול המופתי של האנס זימר, שלדבריו של זימר בכבודו ובעצמו תופס את הטייטל של אחד מהפסקולים המועדפים עליו בכל פילמוגרפיה ארוכת השנים שלו.
תהליך שיתוף הפעולה בין זימר לנולאן היה ייחודי ואף ניסיוני עבור שניהם. בניגוד לתהליך ההלחנה המסורתי בו בד״כ נקטו, נולאן לא סיפק לזימר תסריט או נקודות עלילה מפורטות. במקום זאת, נולאן כתב מכתב בן עמוד אחד שתיאר את הנושא הרגשי המרכזי מאחורי הסרט (מערכת היחסים בין אב לבתו), ואמר לו להתחיל משם. גישה מינימליסטית זו אפשרה לזימר להתמקד במהות הרגשית של הסיפור מבלי להיות מושפע מהעלילה הספציפית, ומקלישאות שעלולות ללוות סרטים מז׳אנר זה. מבלי לדעת שמדובר באפוס מדע-בדיוני, זימר הלחין מנגינה אינטימית ונוגעת ללב המתמקדת בשימוש בעוגב-כנסייה, שתפסה את העוגן הרגשי שנולאן ביקש להדגיש ושהיה תמיד בעיניו במרכז הסרט. התוצאה של שיטה היא פסקול אישי, אינטימי ומרגש במיוחד, במקום להיות מקושר אך ורק לוויזואליות והשאפתנות ה-״מדע בדיוני-ת״ של הסרט.
זימר השתמש בעיבודים מינימליסטיים של כלי מיתר וסינתיסייזרים, שיצרו יחד תחושת מסתורין וחשש מהלא-נודע, עם שילוב של האפיות הרגילה שלמדנו לצפות מזימר. תהליך ההלחנה, שהתבסס על אותנטיות רגשית ולאו דווקא על אפקטים מרהיבים והגרנדיוזיות שמאחורי הסיפור של הסרט, הפך את הפסקול לאחד מהיצירות המוערכות ביותר של זימר, שזכתה לשבחים רבים ואף למועמדות טריוויאלית לפרס האוסקר.
סר נולאן תמיד נוהג לומר שהדבר העיקרי שהוא שואף להשיג בסרטים שלו מעל הכל זו חוויה מהנה ובלתי נשכחת - במיוחד לצפייה על המסך הגדול. על פניו הסרט נשמע מאד מורכב וכבד, אבל כמובן גם במונחי ״בידור״ בסיסיים מצליח להיות מדהים— כמעט 3 שעות של רכבת הרים מטורפת. הסרט משאיר את הצופה על קצה הכיסא לכל אורכו, עם ויזואלי עוצרת נשימה וכמה מהסיקוונסים המותחים והאינטנסיביים ביותר שנראו בז׳אנר, לצד כמה מהסצנות המרגשות והעמוקות ביותר ייצא לכם לראות.
האם ייתכן שחובב קולנוע אמיתי טרם צפה ב-״אינטרסטלר״ על המסך הגדול? אם זה היה בסימן שאלה לפני 10 שנים, היום זה ברור שהסרט כבר נכתב בספרי ההיסטוריה כאחד מסרטי המדע הבדיוני המופתיים והחשובים ביותר בכל הזמנים. דיוק מדעי, עלילה מרתקת עם מסר חשוב, ויזואליות עוצרת נשימה, משחק מופתי, פסקול מהטובים אי פעם וביצוע מושלם מכל הצדדים המעורבים בנו את אחד מהסרטים המופתיים ביותר שבירכו את מסכי הקולנוע.
הסרט יחזור להקרנות IMAX בסוף החודש (הסופ״ש של ה-29 לינואר) ואנו ממליצים לכולם לנצל את הזדמנות הפז וללכת לצפות ביצירת המופת הנדירה הזו על המסך הכי גדול שאפשר.
