ואו. איפה להתחיל?
׳סמולוויל׳ הייתה למעשה הסדרה ה״רצינית״ הראשונה שאי פעם צפינו ועקבנו אחריה, אי שם בגיל 7 או 8. אמא שלנו קראה לנו פעם לחדר לראות פרק אקראי והתחלנו איפשהו באמצע אבל בשלב מסוים זמן לא רב מאוחר יותר התחילו אותה מההתחלה בערוץ AXN והתחלנו אותה כמו שצריך. עוד בתקופה שזה היה משודר בטלוויזיה כל ערב, ואם פספסת פרק הלך עליך ואין לך איך להשלים אותו מלבד לקוות לתפוס אותו בשידור חוזר. אפשר להגיד שזה מהדברים העיקריים שעיצבו את הטעם שלנו בסדרות, ובקולנוע באופן כללי. בסטוריטלינג, בעצם. אחד מהדברים שפתחו אותנו לעולם הזה של Long Form Series (שהן לא סדרות ילדים כמובן), והראו לנו מה אפשרי שיש לך סיפור שנמשך לאורך כ-20 שעות, ולא שעתיים. ולאחר מכן מקבץ נוסף של עוד 20. ועוד אחד, ועוד אחד…
את 5 העונות הראשונות ראינו בשידור חוזר לאחר שכבר הושלמו כולן, ושודרו פרק מדי ערב. החל מעונה 6 והלאה, נחשף בפנינו הקונספט הזה של לחכות שבוע בשביל פרק חדש - דבר שהיה זר לנו לגמרי, והיה קצת קשה לאכול בהתחלה אחרי שצפינו ביותר מ-100 פרקים ברצף. המשכנו לעקוב אחרי הסדרה במרוץ השנים, ומסיבות כאלה ואחרות, ממש לקראת הסוף, איבדנו עניין וזנחנו את הסדרה. מספר שנים מאוחר יותר, כשהיינו כבר יותר ״מנוסים״ בתחום הטלוויזיה, החלטנו להתחיל לצפות בסדרה מההתחלה, והפעם עד הסוף. מנקודת מבט יותר בוגרת, למדנו להעריך אפילו יותר את הסדרה כיצירה שלמה, ואת החשיבות שלה במדיום הטלוויזיוני של שנות ה-2000 המוקדמות.
מה ש-׳סמולוויל׳ באה לעשות במקור היה פשוט: לספר על קלארק קנט, הלא הוא סופרמן, בשנים שהרבה לפני סופרמן - שנות התיכון. היום זה נשמע סופר רעוע וצ׳יזי, אבל זה כי כולנו התרגלנו כבר. התרגלנו שסוחטים כל פרנצ׳ייז עד תום ועד שלא נשאר כלום - ואז סוחטים אותו יותר. התרגלנו לאובר-מארווליזציה של כל דמות, גיבור, נבל וספסל גינה שהופיע אי פעם בחוברת קומיקס - כזו שמיהרה להגיע גם ל-DC בשנים שאחרי ׳טרילוגיית האביר האפל׳ של נולאן, כשנראה שסטודיואים חושבים שזו הדרך היחידה לטפל בנושא (בואו נראה מתי מה שקורה שם עכשיו עם ג׳יימס גאן ייפול). באותה תקופה זה לא היה. סופרמן בעצמו הופיע בסדרות אנימציה ומעט סרטים שבאו לפני. לא היו הרבה ניסיונות ליצור רעיונות ממוחזרים על חיי הנעורים או סיפורי המקור של גיבורים כאלה ואחרים. להפך - ׳סמולוויל׳ היתה הבלופרינט לזה.
כל פרט קטן הושקע בסיפור המקור בצורה שמשלבת סדרת נוער וסדרת קומיקס בצורה נפלאה ונשארת עד היום רעיון סופר-מקורי (די נו) בנוף של סדרות נוער מהתקופה ובכלל סדרות פרוצידורליות (כל פרק סיפור קטן אחר במכלול של ארק כללי יותר של עונה, דוגמת ׳האוס׳, ׳Person of Interest׳, ׳על טבעי׳ וכולי). בדומה להרבה סדרות פרוצדורליות מהסגנון - גם פה, בנוסף ל-״Case of the week״ של רוב הפרקים, יש גם עלילה מתמשכת לאורך כל עונה, ובין העונות עצמם, שמקבלת מקום מכובד בזמן המסך הכולל והופכת את הסיפור לסיפור מאד מורכב ומלא בפרטים, שנותן לדמויות מקום לזרוח ולפתח את הקונפליקטים והיחסים בינהם בצורה יותר יעילה משכל יקום קולנועי אי פעם יוכל.
בנושא הזה, בניגוד לפחות או יותר כל ״יקום קולנועי״ או סדרת סרטים של סופרמן, שבהתחשב במדיום הקולנועי והמגבלות שלו עשתה מעבר רק על מקבץ מצומצם של הסיפורים, הדמויות ובעיקר הנבלים של סופרמן, פה אנחנו מקבלים הכל מהכל. בסדרת הסרטים המקורית מהמאה הקודמת היו ״רק״ 4 סרטים, ועל כן יכלו לספר רק מספר מתאים של סיפורים. היקום עתיר החזון והפוטנציאל של סניידר הציג באמת נכונות לחקור את המיתוס של סופרמן לאורכו ולרוחבו - אך בוטל טרם עת בנסיבות מצערות ובהחלטה תמוהה של הסטודיו, שנראה שעד היום נושא בתוצאות. על העיבוד החדש המזעזע של ג׳יימס גאן נעדיף שלא לדבר בכלל. אבל פה, באמת שהם לא השאירו אבן על אבן — קיבלנו עיבודים מוצלחים לרוב הדמויות ודמויות המשנה מהקומיקס (הגדולות והקטנות), ומנעד רחב של נבלים שבהינתן 200 פרקים שאיפשרו לסיפור שלהם לנשום, ביססו את הדמויות, המניעים והסיפורים שלהם בצורה המוצלחת ביותר. כשאנחנו חושבים על זה, אנחנו לא בטוחים שיש עוד דמות קומיקס מרכזית שקיבלה סדרת Live Action שחקרה כל כך לעומק את היקום מבוסס הקומיקס שלו בצורה כל כך מתוקתקת. על כן, אם אתם חובבי סופרמן ולא צפיתם בסדרה- היינו מאד ממליצים להשקיע את הזמן הנכבד הזה ולתת לזה ניסיון. ואם צפיתם - אנחנו בטוחים שאתם יודעים על מה אנחנו מדברים.
מבחינת קאסט נצא ונגיד את זה: לא היה סופרמן יותר טוב מטום וולינג. כמובן שהנרי קאוויל, שאפילו במציאות הוא ממש התגלמות הסופרמן, מיד מאחוריו, אבל אולי זה סיפור הרקע העשיר והעובדה שהוא לא באמת ״סופרמן״ במשך כל ריצת הסדרה ולא באמת מגיע לתפקיד שלו במהלך רוב הסדרה. וכן, מההתחלה ליוצרים אלפרד גוף ומיילס מילר (שהיום אחראיים על ״וונסדיי״ אגב) היה כלל בהפקה שקלארק בחיים לא ייקרא ״סופרמן״, ילבש את החליפה או יעוף במהלך כל ריצת הסדרה (שאני בטוח שלא תיארו לעצמם שתימשך כל כל הרבה זמן).
אולי העובדה שראינו אותו גדל והתפתחנו כקהל ביחד איתו וחווינו איתו את כל הרגעים המכוננים שבנו אותו כגיבור העל שהוא מיועד להיות הופכת אותו לסופרמן שהכי נקשר לכל קהל שיראה את הסדרה הזאת. אפשר לראות את תהליך ההתבגרות וההתפתחות של דמותו לאורך הסדרה - מנער מבולבל ל-Full-blown סופרמן - שבאה יחס ישר עם ההתפתחות שלו כשחקן, מבחור צעיר בתחילת דרכו בשלב ה״בית ספר תיכון״ של הסדרה לשחקן בוגר שסוחב סדרה בוגרת ורצינית על גבו. כמובן שהיה לו יתרון של אלפי שעות מסך שלא היה לאף סופרמן קולנועי, אבל אפילו בלי קשר לזה הוא עשה עבודה כל כך מוצלחת, שלצערנו אפילו לתעשייה היה קשה להפריד בין סופרמן לבינו אחרי הסדרה ונראה שהקריירה שלו לא המריאה מעבר לסדרה.
עוד בגזרת הקאסט, באופן טוטאלי וחד משמעי, לקס לות׳ר כמו מייקל רוזנבאום לא היה ולא יהיה. במקרה הזה אין תחרות. לפני שהוא לקס ״הנבל״, הוא לקס חברו הטוב ביותר של קלארק שבא ממשפחה עשירה אך שבורה וחי בצל של אביו ליונל לות׳ר שמעולם לא באמת קיבל אותו. הידיעה הזאת של כולנו שיום אחד הם יהיו אויבים מושבעים תמיד צובטת קצת ברגעים הטובים שלהם יחד כחברים. שוב - זה סטוריטלינג, ככה עושים את זה. ואם זה נשמע ״מוכר״ זה כי בטח השתמשו מאז בלא מעט מהדברים האלה שבעצם הומצאו שם.
דבר אחד שמשותף לרוב חברי הקאסט של סמולוויל הוא שלצערנו רובם נעלמו (לאט או מיד) אחרי שהסדרה נגמרה. כנראה בשל זיהוי כ״כ בלתי ניתן להפרדה עם הסיפור הענק הזה (בכל זאת 10 עונות). אין ממש סרט או סדרה משמעותיים שהחבר׳ה האלה כיכבו בהם. פה ושם איזו קומדיה קטנה או משהו כזה (כמו במקרה של וולינג, עם ״12 במחיר 1״ שבכלל יצא תוך כדי).
אז סרטים אחרים אולי לא, אבל יש לנו חברה מנהיגה בכת - אליסון מאק - שהיתה כוכבת גדולה בסדרה, נכנסה לארגון NXIVM אחרי הכרות מטעם כוכבת אחרת מהסדרה, קריסטין קרוק (שבעצמה עזבה את הארגון לפני שהפך לבעייתי ממש) והשתרבבה לצמרת (תוך כדי ש-׳סמולוויל׳ שודרה!) וממש לפני 3 שנים השתחררה משנתיים בכלא על דברים שקרו שם ב-NXIVM. ממליצים (בחום!) על סדרת הדוקו ״The Vow״ של HBO. אם נגיד יותר מזה נספיילר כמה טוויסטים מטורפים מהסיפור הזה שמוצגים בצורה נפלאה בדוקו.
אם כבר הזכרנו את הקאסט, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהיו הרבה אלמנטים בסדרה שלא הגיעו לפוטנציאל המלא שלהם וקצת התמסמסו בגלל החלטות אישיות של חברי קאסט - אם זה לעזוב את הסדרה מסיבה כזו או אחרת או לצמצם את התפקיד שלהם באופן משמעותי. אנחנו מבינים שזה חלק מהדברים שצפוי שיקרו בסדרה עם כל כך הרבה עונות אז אי אפשר ממש להאשים אותם, אבל כן, תמיד יש פה הרגשה של ״מה היה יכול להיות״ בהרבה מובנים (נעדיף שלא להיכנס לפרטים כדי לא לספיילר למי שלא צפה).
כמובן שעם כמה שאנחנו אוהבים את הסדרה, אנחנו יודעים מה היא כן וגם מה היא לא. האם אפשר להגיד שהיא עומדת בשורה אחת עם ה-״גדולות ביותר״, כמו ׳הסופרנוס׳, ׳משחקי הכס׳, ׳שובר שורות׳ וכדומה? לא ממש. היא לא מגיעה לעומקים ולגבהים שהסדרות האלה, ורבות אחרות כמותן, מגיעות אליהן - אבל היא גם אף פעם לא התיימרה להגיע. מדובר בסדרת נטוורק כיפית וחביבה, שבעיקר רואים בשביל ליהנות ולא בשביל לחפש מורכבות רב-שכבתית של העלילה, מסרים על החיים (למרות שיש גם כאלה), טוויסטים מטורפים (למרות שיש גם כאלה) או כתיבה חדה כתער. אבל ככזאת היא עושה את העבודה שלה בדיוק כמו שהיא צריכה, ומביאה לחיים סיפורים מרתקים שמושרשים ב-Lore עתיק השנים של DC Comics - באופן יותר מוצלח מ-95% מהעיבודים הקולנועיים שנעשו לסיפורים האלה.
אנחנו יודעים שלהרבה אנשים זה לא פשוט לחזור להשלים סדרה של מעל 200 פרקים אבל אם אתם חובבי סיפורי קומיקס, במיוחד כאלה שמשתוקקים לעיבוד קולנועי מוצלח של דמותו של סופרמן אחרי הזוועות שאנחנו מקבלים בשנים האחרונות, או באופן כללי אם אתם מחפשים סדרה נחמדה וקלילה שלא דורשת יותר מדי השקעה אך מהנה בטירוף ושתשאב אתכם פנימה - אפשר להגיד גם סדרה שהיא פורצת דרך בפני עצמה ואבן דרך של הז׳אנר - אנחנו ללא ספק ממליצים להשלים את ׳סמולוויל׳, אחת מהסדרות שעיצבו את הטעם שלנו בקולנוע וטלוויזיה. ולמי שכבר צפה, אנחנו בטוחים שתמיד תהיה פינה חמה בלב לסדרה הקסומה הזאת, שבאופן די מצער אפשר לומר שכיום כבר באמת לא עושים כמותה.
