אז אחרי שביקורות היללו, שבחו, התפללו, סגדו ואף צמו 25 שעות לכבודו, בהיותנו בניו יורק באותו זמן, הלכנו לראות אותו באיחור רק כשיצא רשמית לקולנוע, ועוד ב-IMAX 70 מ״מ. האולם היה מלא עד 5 מקום (בערך) והקהל האמריקאי היה לא פחות מחוויה בפני עצמה: צוחקים ומריעים ובאמת אוהבים קולנוע. וכל זה הכניס אותנו לחוויה לא פחות ממטורפת. לפני הסרט גם כולנו צפינו בטיזר המטריף ל-״אודיסאה״ של נולאן שיסתער למסכינו בשנה הבאה.
״קרב רודף קרב״ הוא סרט פשוט מצויין, בזה אין ספק. סרט של מעל שעתיים וחצי של הנאה צרופה וקולנוע איכותי. נהנינו בו מאוד, והוא עשוי לעילא. למעשה מדובר באחד מהסרטים הטובים ביותר שצפינו בהם בשנים האחרונות, ונהנו מכל רגע.
התסריט של הסרט לא פחות ממבריק ויצדיק פרס אוסקר בקלות. למעשה, התסריט של הסרט עד כדי כך טוב שלא נופתע אם פרס האוסקר ילך בסוף לסרט אחר שהוא גנרי, יומרני ומרדים. אנדרסון הצליח ליצור סיפור שבו כל הדמויות הן רב-שכבתיות ומורכבות, וחוץ מכמה יוצאי דופן אף אחת לא טלית שכולה תכלת. הדיאלוגים מדהימים ויש לא מעט סצנות עם כתיבה חדה עד כדי השתאות — אם זה בתחום הדרמה/אקשן או קומדיה. בעוד שבתסריט היו גם פגמים שניגע בהם בהמשך, בתמונה הכוללת מדובר בעבודה מוצלחת ביותר.
שון פן נותן הופעת משחק שתצדיק גם היא פרס אוסקר בלי לחשוב פעמיים, וזה כבר די ברור בסצנה השנייה או השלישית שלו בסרט. צ׳ייס אינפיניטי גם מעולה בתפקידה, ובניסיו דל-טורו מפתיע כאתנחתא-קומית-למחצה מצויינת. לגבי דיקפריו, הוא כבר הרגיל אותנו לסטנדרט כל כך גבוה שקשה כבר להיות מופתעים ממנו. אם זה היה כל שחקן אחר הוא היה זוכה בפרס האוסקר החמישי שלו בלי תחרות, אבל לא ברור מה יש לאקדמיה נגדו אז לא נופתע אם הוא אפילו לא יקבל מועמדות.
הפסקול של ג׳וני גרינווד להבנתנו קיבל תשואות מצד אחד וספקות מצד שני בקרב צופים. זה מובן: הפסקול מאוד אקספרימנטלי בליבתו ולעתים מאוד מפוזר. לנו אישית (בעיקר לאור) לא רק שהוא לא הפריע, אלא היה מהאלמנטים החזקים של הסרט. זכור לנו במיוחד הפסקול של גרינווד ל״חוטים נסתרים״ של אנדרסון שהיה משמים, קסום וגנרי מידי. לעומתו, היה מדהים לשמוע את מה שגרינווד (תומך ישראל ידוע ועל כך מקבל נקודות בונוס) רקח כאן הפעם. מהפסנתרים המקפצים לרגעי הגרנדיוזיות שפוצצו את האולם (לפחות כאן בניו יורק באולם איימקס אמיתי עם סאונד בסטנדרט גבוה).
עד כאן נראה (ובצדק) שמאוד אהבנו את הסרט, מה שמראש אמרנו שנכון. אבל כאן נכנסים שוב אותם ״מבקרים מקצועיים״ שסיימו את הסרט בדעה שכבר נכנסו איתה לאולם: זה סרט המילניום, מושלם, חסר פגמים ויש לסגוד לו לעלמי עלמים. אז לא. זה כמובן מוגזם כמו שזה נשמע. בעיקר ברמת הסיפור והתסריט, ובעיקר ככל שמתקרבים לסופם (בלי ספוילרים ופרטי עלילה, אל דאגה) נראה שהסרט פשוט מוותר על היגיון לטובת ״עכשיו חייבים לסגור או לפתור את כל זה איכשהו״. אירועים מסוימים נכנסים יותר ויותר לקטגוריית ״במקום הנכון בזמן הנכון״ כדי שהסיפור ייסגר ויגיע לנקודה הרצויה, גם אם זה אומר לנתק אותם מריאליזם והיגיון שעד כה היה מאוד נוכח בסרט. הסוף גם הוא לוקה בחסר. זהיר מידי, לא מעז או מטלטל בשום צורה. הוא פשוט סוף נקי.
כמו שבולט מהציון בסלייד הראשון, לא נתנו לפגמים הזניחים של התסריט להשפיע על החוויה הכוללת שלנו על הסרט. אם היה מדובר בבמאי אחר מאד פופולארי שאנשים ברחבי העולם מתענגים על הסרטים שלו, היו המון אנשים שהיו מנסים להוריד מההישג שהגיע אליו ומנסים לשנמך את ההצלחה של הסרט לכדי בלוקבאסטר פופולארי ותו לא. מקפידים לחפש כל פגם אפשרי ולשלוף ביטויים מקולנוע שנה א׳ באוניברסיטה. לא הלכנו בכיוון הזה, ובעינינו ללא ספק מדובר ביצירה מדהימה אך, כמו כל סרט, מכילה גם פגמים. כמעט אף סרט לא מושלם, וגם פה יש לא מעט פגמים, אבל בואו ניתן פה את אותו יחס ביקורתי שנותנים כלפי קולנוענים אחרים (ואולי אפילו טובים יותר).
קשה שלא להתעלם מהטענה של צופים רבים שהסרט בא לתת אמירה פוליטית לצד מסוים. נכון, בעוד שיש רגעים שזה מאוד ברור שזה נלקח בחשבון, הרבה מהדברים שאנו משערים שאנשים לקחו לכיוון שאותו מאוד ניסו לחפש ולאמת לטובתם בסרט באים דווקא הפוך על הפוך ולא בהכרח כדי להלל או לתת ולידציה לאותם דברים. כאמור, כמעט אף דמות אינה טלית שכולה תכלת, ולדעתנו בתסריט לא היו כוונות פוליטויות-אקטואליות יותר מדי מכוונות (או מוטות) בסרט. מעניין מה אתם, הקוראים, חושבים או תחשבו עם הצפייה בסרט.
האם מדובר באחד מהסרטים הטובים של השנה? ללא ספק. האם מדובר באחד מהסרטים הטובים של השנים האחרונות? גם מסכימים. אבל האם מדובר בדבר הכי טוב שנראה על המסך מאז המצאת הקמרה-אובסקורה כמו שהמון מבקרים מציגים אותו? זה כבר טיעון די מופרך ומוגזם שאנחנו לא מסכימים איתו כלל.
מדובר במועמד רציני להמון פרסי אוסקר השנה באופן טבעי, ואנחנו ממש לא נתנגד להמון מהם. אבל כדאי להיכנס לפרופורציות, כי בעידן שבו עושים Nitpicking אינטנסיבי לסרטים של נולאן, סקורסזה ופינצ׳ר רק כי הם קולנוענים כל כך נגישים ופופולאריים, יש גם מקום לתת ביקורת בריאה לסרטים של במאים אחרים.
דביר נתן 5 כוכבים ואור נתן 4.5, אבל הסכמנו ש-4.5 כוכבים יהיה ציון הולם.
