אם ראיתם טריילר ל״משא כבד״ יתכן שאתם יודעים מספר דברים על העלילה שלו, אבל לבוא לסרט בלי לדעת כלום ישאיר אתכם בלי דרך לצפות מה העלילה שלו. לא, זה לא מהמקרים האלה שאנחנו אומרים שעדיף לא לדעת כלום כי משהו מפתיע או לא צפוי טמון בעלילה, אלא כי הסרט עושה עבודה נפלאה בלספר את הסיפור בצורה שמגיעה ״לפואנטה״ - לסיפור המרכזי, הכוונה - בצורה מאוד הדרגתית ויפה. הוא בוחר לתת לנו לא מעט רקע על הדמות הראשית ומה הביא אותו לסיפור הזה לפני שמרכז הסיפור מגיע - מה שיוצר סיפור נרחב יותר, מעין אגדה כזאת.
״משא כבד״ מתרחש באורגון של שנת 1933, תקופתת השפל הגדול בארה״ב ועוקב אחרי סמואל מרפי, אותו מגלם איתן הוק, אלמן ואב שבעקבות תקרית מצערת חייו מטלטלים. איתן הוק הוא שחקן אולד סקול שאנחנו כבר מודעים היטב ליכולת שלו לככב בסרט ולהיות מרכז העניינים. בסרט הזה, נוספה לעניין גם סיזיפיות פיזית מרשימה; נראה שמדובר בצילומים לא פשוטים. הוא מצליח להביא לדמות הזדהות חשובה מצד הצופים. ראסל קרואו גם הוא אגדה בפני עצמו. למרות שהוא לא ״מככב״ בסרט כמו שאולי תחשבו מהפוסטר, אלא מופיע בתפקיד מרכזי אך לא מרובה סצנות, הוא מביא את הדמות שלו למסך באופן נפלא. מה שכן, אפשר לומר שהשחקן שנמצא בתפקיד המרכזי ביותר בסרט אחרי הוק הוא דווקא אוסטין אמליו שגם משחק נפלא. דניאל גאולובסקי גם הוא מאוד ראוי לציון.
לדברי הבמאי פעדריק מקינלי עצמו, הפרויקט נאבק במשך כחמש שנים בניסיון לצאת להפקה. אולם מרגע שהצליח סוף סוף להתניע, הדברים התקדמו ממש במהירות: ארבעה חודשים וחצי בלבד חלפו בין תחילת ההכנות להפקה לבין סשן העריכה האחרון באולפן. מעניין, ואולי גם מפתיע לדעת, שמקינלי הוא עורך קולנוע מנוסה, שזהו סרטו העלילתי הראשון כבמאי. בנוסף, הוא גם ערך את הסרט בעצמו לצד עורך נוסף, מת'יו וולי. אולי בגלל שבא מאותו מקום טכני של עורך, ידע לתקתק את הצילומים והפקת הסרט בצורה כל כך יעילה, כזו שחותכת ישר לעיקר ולא מתמהמת על הסחות דעת. התוצאה הייתה טובה מאד, ומדובר בהישג מרשים מאד עבור במאי מתחיל.
עוד פרט מעניין הוא שהסרט צולם בבוואריה, ששימשה כתחליף לאורגון של תקופת השפל הגדול. אחד היתרונות הבולטים ביותר של הסרט הוא הנופים עוצרי הנשימה והצילום המרהיב, ששובים את הצופה ומושכים אותו פנימה. הסרט הוא מאד ״אטמוספרי״ במובן הזה ומצליח להשרות אווירה יוצאת דופן; חולפות דקות ספורות בלבד, וכבר מרגישים כאילו נשאבים אל אותה תקופה, נטמעים בתוך המציאות המורכבת של אותם ימים, כשעיצוב ההפקה העשיר והנופים הטבעיים עוטפים הכול במעטה רך.
משהו בולט נוסף בסרט הוא הפסקול שמרגיש פורץ דרך בלא מעט רגעים. מי שאמונים עליו הם האחים שלבי וליית׳ם גיינס, שאין להם יותר מ3-4 טייטלים שהלחינו בעבר, וזה ״הרציני״/גדול הראשון מהם. ניכר שימוש בכלים וסאונדים לא שגרתיים (הם בנו כלים מכל מיני אובייקטים למטרת הפסקול, כמו את חפירה) שיוצרים אווירה עמומה ומותחת בלא מעט רגעים חשובים בסרט. חבל מאוד שהפסקול טרם שוחרר.
האווירה הזאת, העמומה, מהווה כלי חשוב שהסרט משתמש בו כדי להעצים רגעים מפתיעים או אינטנסיביים יותר. בעקבות הדיסוננס הזה, האפקט משמעותי הרבה יותר. הסרט מכיל גם קטעים מבוססי דמויות וגם עם אופי יותר ״אקשן-י״, והשילוב והניגוד בינהם עובד בצורה מוצלחת מאד לכדי יצירת חווית צפייה שובה ומרתקת. התסריט לפעמים יכול להרגיש טיפה גנרי או צפוי, אבל זה לא מסוג הסרטים שבאים אליהם כדי לקבל תובנות על החיים ולשמוע מונולוגים עמוקים, אלא בעיקר באים ליהנות. ובפן הזה, הסרט ללא ספק מצליח לספק את הסחורה.
״משא כבד״ הוא סרט מרתק שמצליח להעביר קצת יותר משעה וחצי בהנאה, עם שילוב של סיפור טוב, משחק איכותי, אווירה ייחודית ולא מעט מתח. לא ציפינו להרבה אל יצאנו מופתעים לטובה, ולדעתנו מדובר בסרט ביכורים מרשים עבור הבמאי פדריק מקינלי.
אור נתן 4 כוכבים ודביר נתן 3.5, אך הסכמנו ש-4 כוכבים יהיה ציון הולם.
