מוקדש לראלף המושלם שלנו
ולזכרם של לחם (כלבו של חברנו ירון) וצ׳ואי (כלבה של חברתנו גאיה) שהלכו לעולמם בשבוע שעבר.
אין ספק שרק מי שיש לו כלב יבין מה זה להסתכל לו בעיניים ולראות את האפיתומה של טוהר מביטה אליך חזרה. מבט של אהבה ונאמנות ללא גבולות. יש שאומרים שהכלב שלך בא להשלים לצדך את הדברים שהכי חסרים לך בחיים. יש שאומרים שהכלבים הכי קלינגיים מוענקים לאלה שלא הרגישו שהם הבחירה הראשונה של אף אחד. יש יגידו שאנחנו - כבני אדם - לא ראויים בכלל לכלבים. ביהדות, המהר״ל מפראג (במאה ה-16) הרחיב על דברי חז״ל כי ״כלב מכיר את קונו״ - כלומר מתחבר לאדם שלו ונאמן לו באופן מוחלט - והוסיף כי המשפט אומר שכלב הוא בעל נפש ״ונקרא בשביל זה כלב - שהוא כולו לב״.
הסרט ״בלב הפרא״ נראה כבר מהפוסטר או הטריילר שלו כסרט שנפלא ומיועד קודם כל לכל אדם עם חבר פרוותי נבחן. בראד פיט משחק יוצא צבא שנראה שכל מה שיש לו בחיים הוא כלבו אודין שהיה הכלב המבצעי שלו בשירות הצבאי. הסרט לא מספר לנו המון על ההיסטוריה שלהם ופשוט שם אותנו בסיטואציה בה הם יוצאים לטיול טבע רחוק יחד לזכר חברים שמתו בקרב. העניינים מסתבכים כאשר תאונה שמה אותם במבחן האולטימטיבי של כל מה שלמדו יחד באימונים כדי לשרוד בשטח.
על פניו לא נשמע כמו Premise שיכול להחזיק סרט שלם בעניין רב, אבל האמת שהתסריט מצליח לעשות את זה בצורה די מוצלחת. הסרט לא מתיימר להכיל יותר סאבסטנס מאשר הוא באמת מכיל, ועם זמן ריצה של כ-100 דקות (שהיה יכול להיות אולי קצת יותר קצר), הוא בדיוק מצליח להכיל את הסיפור בלי להימרח יותר מדי, ומצליח לספק דיאלוגים נחמדים, קטעים מותחים, וגם לא מעט רגעים מרגשים.
בראד פיט והכלב אודין (שמשוחק על ידי 4 כלבים שונים לסרוגין) הם אמנם עיקר העלילה בסרט, אך במקרה של הסרט הזה מדובר ברוב המוחלט שלו, הרי חוץ מהם מופיעים רק עוד שני שחקנים וזהו. האחת היא אנה לאמב, לא שחקנית מוכרת מאוד, בתפקיד קטן ונחמד והשני הוא ג׳יי קיי סימונס האגדי (״עוז״), גם כן בתפקיד מאוד קטן אך מאוד חינני ונחמד. מעבר לזה - בראד פיט סוחב את כל הסרט על גבו (גם מילולית וגם מטאפורית) ביחד עם משחק נפלא ואינטואיטיבי מאוד של ארבעת הכלבים שמתחלפים בינהם. הדינמיקה בין הדמויות מעולה ולא מרגישים בכלל שהכלב ״מלווה״ את פיט אלא ממש שותף מלא באקשן. בזמנים המצחיקים, המלחיצים, הרגועים וגם העצובים שבסיפור. והם כל כך חמודים!
הפסקול המקורי בסרט הוא של ג׳ארד מייקל פריי, מלחין יחסית חדש בהלחנת פסקולים לבד אבל היה במשך תקופה תלמיד של בנג׳מין וולפיש הנפלא ומעורב בפסקולים רבים שלו מהשנים האחרונות. הפסקול די מיוחד ובעיקר מורגש מאוד, לא סתם אחד שחולף מאוזן אחת לשנייה. למרות זאת, הרגע המוזיקלי המשמעותי והזכיר בסרט דווקא בא ממקור אחר. באחת הסצנות המרכזיות והעצובות בסרט לקראת הסוף דיוויד אייר החליט להפתיע ולשים את הקטע ״All Human Beings״ של מקס ריכטר, אחד מהקטעים המלנכוליים היפים ביותר שלו. אי אפשר לתאר כמה זה מתאים וכמה המוזיקה מעצימה ומעמיקה את החשיבות של הסצנה הזאת. בהיותו מעריץ ריכטר גדול את אור זה תפס בהפתעה מוחלטת והוא בכה את הנשמה בקולנוע. להגיד שזה אפקטיבי יהיה אנדרסטייטמנט.
עוד משהו שעובד לטובת הסרט זה הלוקיישנים המרהיבים בהם הוא צולם, ולהם מחמיא בצורה יוצאת דופן הצילום של מאורו פאור, שרק אחרי הצפייה בסרט גילינו שהוא לא אחר מהסינמטוגרפר זוכה האוסקר של ״אווטאר״ של ג׳יימס קאמרון מ-2009- ובדיעבד זה די מסתדר בראש, בהתחשב בסגנון ה-Scenery של מרבית הסרט.
״בלב הפרא״ הוא סרט שמשלב דרמה ואקשן בצורה נפלאה ולא רגילה. הרי האקשן הוא לא סצנות מלחמה גדולות או שוד בנק, הוא צמד של כלב נאמן והאיש שלו הוא נאמן מנסים להתגבר על סיטואציות קשוחות לבדם - יחד. כל מי שיש לו כלב יתרגש - וכנראה ידמע-עד-יבכה - בסרט הזה. חוויה לא ארוכה ונפלאה שכיף לחוות על המסך הגדול ביחד עם בראד ואודין.
אור נתן 4.5 ודביר נתן 4 כוכבים, אך החלטנו ש-4.5 יהיה ציון הולם. בשביל אודין.
