במהלך סוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים, תת-ז'אנר חדש של אימה עשה גלים, וזהו לא פחות מאשר הקיצונות הצרפתית החדשה. סרטים המשויכים לסוגה הזו התחרו בפסטיבלים גדולים ברחבי העולם, כאשר דוגמה מצוינת לכך היא ”בלתי הפיך” של גספר נואה שעשה את בכורתו בפסטיבל קאן. אך סרטי הסוגה יכלו להיות ”עממיים” יותר, ורבים מהם הופצו בצרפת כסרטים מסחריים לכל דבר ומשם הגיעו למעריצי אימה ברחבי העולם. מה שמייחד את הסגנון הזה נקוב בשמו, משום שהקיצוניות של הסרטים היא בלתי מתפשרת. זוהי קיצוניות שיכולה לתפוס צורה דרך אלימות מינית, מסרים פוליטיים או פילוסופיים מורכבים, ואלימות גרפית שבמהותה נועדה לזעזע צופים. באופן לא צפוי, דווקא סגנון זה זוכה למחווה לבבית בסרט החדש בסדרת סרטי ”מוות אכזרי”.
בשביל לעסוק ברצינות ב”מוות אכזרי אש” נדרש גם לחזור אחורה ליסודות הסדרה. הסרט הראשון בסדרה היווה את המקפצה של סאם ריימי להצלחה מסחרית, כאשר הוא הופק בתקציב זעום בתנאים לא תנאים, אך מצא את מקומו כסרט פולחן. מאז צאתו בתחילת שנות השמונים, ריימי ביים שני המשכים נוספים: ”מוות אכזרי 2” שהוא למעשה רימייק של הסרט הראשון באווירה יותר קומית, ו”צבא האופל” שממשיך את הסוף החתרני של קודמו.
במהלך הגל בשנות האלפיים של רימייקים לסרטי אימה קלאסיים, הגיע לאקרנים ב-2013 ”מוות רצחני” בבימוי של פדה אלוורז (”הנוסע השמיני: רומולוס”, ”אל תנשום”), עיבוד מודרני לסרט הראשון שהוא גם סרט הביכורים של הבמאי. ההצלחה של הסרט בקופות ובקרב מעריצים תרמה להפקת סדרת הטלוויזיה ”אש נגד כוחות הרשע”, שהחזירה לקדמת הבמה את השחקן ברוס קמפבל בתפקיד של אש וויליאמס, דמות שהפכה בעצמה לאייקונית עם הופעתה בשלושת הסרטים של סאם ריימי. לאחר שהסדרה בוטלה בטרם עת, הוכרז סרט חדש לסדרה, ”להעיר את השד” שנועד לשידור בשירות הסטרימינג של HBO, אך לאחר הקרנות מבחן שזכו לאהדה רבה, מצא את דרכו להפצה קולנועית. גם הוא הצליח בקופות ובקרב קהל הצופים, כך שסרטים נוספים לסדרה הפכו לבלתי נמנעים.
אולי המאפיין הכי חשוב עם כל הסרטים של ”מוות אכזרי” לאחר שלושת סרטיו של סאם ריימי הוא שכל אחד היה מקפצה עבור במאי לא מוכר. ”להעיר את השד” למשל בוים על ידי לי קרונין, שמוקדם יותר השנה יצא סרט חדש של ”מומיה” עם שמו בכותרת. הבמאי שאותר עבור ”מוות אכזרי אש” (ששמו גם מסמל חזרה לשגרה מבחינת תרגום הכותרת לעברית) הוא סבסטיאן וניצ'ק הצרפתי, שגם כתב את התסריט יחד עם פלורן ברנאר. סביר מאוד להניח כי וניצ׳ק אותר בעקבות סרטו הקודם, ”Infested”, שזכה בפרסים גדולים בשני פסטיבלי ז'אנר בשנת יציאתו: פנטסטיק פסט האמריקאי וסיטג'ס הספרדי.
בהינתן ש”Infested” הושפע רבות מתנועת הקיצונות הצרפתית החדשה, לא פלא ש״מוות אכזרי אש״ גם יזכה לניחוחות ז׳אנריים דומים. ובכן, הסרט החדש לוקח את הסגנון באופן דומה לסרטים כמו ”מתח גבוה” (High Tension), ”סכנה מבפנים” (Inside) ו-”Frontier(s)”. ההשראה הזו מתבטאת בשני אופנים עיקריים: בכך שהסרט מתפקד כמעין רכבת הרים קולנועית, ובדגש על אלימות גרפית.
הסיפור מאחורי ”מוות אכזרי אש” אינו עמוק במיוחד. במובן הזה, הוא שונה מאוד מ”מוות רצחני” (2013) שהפך את הגמילה מסמים למקור לאימה, ובמקום זה מציב את הדמויות בבקתה מרוחקת ביער שנדרשות להיאבק מול השדים האוחזים דיבוק במשפחתם. זה אמנם לא סיפור שמציג רצף אירועים בצורה לא רציונלית, אך הוא לא שם דגש על מסר מורכב או עלילה מיוחדת. הוא יותר עסוק ביצירת אווירה מותחת ובהצגת סצנות סוחפות של אקשן אימתי וקיצוני.
לתוך זה מתחבר הדגש על הצגת אלימות גרפית, ובזאת הסרט מציג מראות שמאוד לא נפוצים בסרטים הוליוודיים. דמויות נדקרות במקומות לא נעימים בלשון המעטה, אין שום רחמים, ראשים נמחצים, והכל מוצג לראווה מול המצלמה באופן משכנע ודוחה. מה שמעצים עוד יותר את האפקטיביות של הגרפיות הזו היא הכתיבה. גם אם היא לא מופתית, קשה שלא להביע אמפתיה לדמויות, וכאשר קורה להן משהו מזעזע במיוחד, הגועל רק הולך וגובר.
”מוות אכזרי אש” הוא מסוג הסרטים שעדיף לראותם מבלי לדעת מה קורה בהם, ובזאת הטריילר עושה עבודה טובה. למעשה, כל מה שצריך לדעת זה את הבסיס של סדרת ”מוות אכזרי”: יש את ספר המתים, אם הדמויות מקריאות ממנו, אז יצוצו שדים שישתלטו עליהם ויחוללו כאוס. הדמויות הפעם הן אליס (סוהילה יעקב, ”קליימקס”), אלמנה צרפתית צעירה, ומשפחתו האמריקאית של וויל (ג'ורג'׳פולר), הבעל המנוח. הכאוס מתרחש מהדקה הראשונה של הסרט עד לשתי הסצנות שלאחר הקרדיטס, והחידוש שלו לעומת הסרטים הקודמים בסדרה זה דגש חדש על אקשן. ההיתקלויות של הדמויות האנושיות עם השדים מלוות במאבק פיזי שמתרחש זמן רב. למרות היתרון הפיזי המובהק של השדים, אלו לא פחות מאשר קרבות מחרידים שבהם הסרט עושה שימוש מצוין בכוריאוגרפיה, תנועות צילום וקומפוזיציות. מה שמתרחש על המסך הוא לא פחות ממפיל לסת, וקרבות גדולים ואפקטיביים שכאלו מתרחשים לא פעם ולא פעמיים, והם תמיד מהפנטים. במובן הזה הסרט מזכיר מאוד את ”High Tension”, שם סצנות האקשן האימתיות סוחפות את הצופה למשך כל הסרט. התוצר הוא סרט שלמשך 110 דקות מספק חוויה כיפית ומצמררת.
אך איכות הסרט רחוקה מהגדולה של סרטים אחרים בסדרה. הוא לוקה בשתי בעיות עיקריות, שהן ההצגה המובהקת של הגיבורה אליס בתור ”נערה אחרונה”, וסגנון העריכה. מהרגע שאליס מופיעה על המסך, ברור שהיא תשרוד את אירועי הסרט, ובכך קשה להיות במתח כאשר היא עומדת בפני סכנה, דבר שקורה די הרבה במהלך הסרט. זה אמנם לא הורס את האווירה, אך אין ספק שהשריון העלילתי שהארכיטיפ ”הנערה האחרונה” מונע מהסרט להיות מותח כפי שיכל להיות. סגנון העריכה הוא מאוד זריז ומכיל, בלי קשר לרמת המתח של הסצנה, קאטים פזיזים ומיותרים. הבעיה הזו מתרחשת בעיקר במערכה הראשונה של הסרט, כאשר ישנן סצנות שמנסות ליצור מצג של עריכה שדומה יותר לתוכן של רשתות חברתיות, ופחות לקולנוע. גם בעיה זו לא הורסת את הסרט, משום שכאשר סצנה דורשת לתת אוויר ולהימשך, היא מקבלת את זה.
”מוות אכזרי אש” הוא ללא ספק תוספת ראויה לסדרת האימה המצליחה, שממשיכה להוכיח את עצמה כעקבית מאוד באיכותה. טרם יצא לה סרט שאפשר להגדירו כנפילה, בין אם מבחינת הצלחה מסחרית או מבחינת אהבה מצד צופים, מעריצים ומבקרים. זהו סרט שמספק את הכותרות שלו ומכיל הרבה אש, הן באופן מוחשי והן באווירתו. צופים רבים יהנו ממנו רבות, החל מצופי אימה רגילים ועד מעריצים הדוקים של סדרת ”מוות אכזרי”. הוא לא חף מבעיות, אבל החוויה שהוא מספק היא כל כך מהנה שקל מאוד לסלוח עליהן. רוצו לראות ולהזדעזע.
