״מכולת״ משמש כתזכורת לכך שלפעמים עדיף מאוחר על פני לעולם לא. זהו סרט הביכורים של יובל שני, שצולם לפני ארבע שנים, ועשה את בכורתו בפסטיבל ירושלים בשנת 2024 (שם זכה בפרס אנסמבל). אך הזמן החולף לא השפיע כלל על איכות הסרט, ואולי הפך אותו כיום לרלוונטי יותר משהיה בעבר. מצב זה נובע בעיקר מהשתתפותו של עידו טאקו (״קרוב אלי״) בתפקיד הראשי, שחקן שזכה בשנים האחרונות להכרה רבה, והשנה משתתף בשני סרטים חדשים ומבטיחים במיוחד (״עצמאות״ ו-״לאן״).
הסרט מספר על אמיר (טאקו), נער בחטיבה העליונה, שמנסה למצוא את זהותו. סביב אמיר נמצאים מבחר מודלים אפשריים לביטוי מגדרי. הוא הגיע לחיות בירושלים עם דודו שמעון (מוריס כהן, ״אבינו״), גבר מצ׳ואיסטי ובעל מכולת שכונתית, לאחר שאימו אושפזה. אליהו (אמיתי שולמן) הוא נער אנדרוגני ויפה תואר, שמודר על ידי הרבה מהקהילה בגלל נטייתו המינית. הדמות השלישית שחשובה בהיבט זה היא מיכל (סוול אריאל אור, ״כיסופים״), נערה המייצגת את הנשיות בתוך עולמו של אמיר, החסרה בעקבות ניתוקו מאימו.
הצפייה ב-״מכולת״ אינה חוויה שגרתית בנוף הקולנוע הישראלי, משום שהסרט מציג רעיונות אלו (ורבים אחרים) בצורה עדינה ובעיקר דרך סאבטקסט. תסריטו של יובל שני עשיר רעיונית מבלי לומר שום דבר במפורש, וסומך על הצופים להבין בעצמם את מה שהדמויות עוברות.
נוסף על הדימויים המגדריים, הסרט מציג מוטיב חוזר של זהות בתור דבר דינמי, ממש כאילו ניתן להשמיד אותו כדי לבנות אותו מחדש. עלילתו מתרחשת סביב חג פסח, ובנוף הירושלמי נמצאים טקסים רבים של ביעור חמץ. ניתן להסתכל על השריפות החוזרות בתור סימן עבור אמיר שלא רק שלא מאוחר מדי להשתנות, אלא שהשינוי הוא לא קבוע.
מה שמאפשר את העושר והרכות הזו הוא קצב איטי יחסית של הסרט, שעובד לעיתים לטובתו אך גם לרעתו. בהרבה מהסצנות עם משמעות רגשית חשובה יותר, הקצב מאפשר לצופה לעכל היטב את מה שעובר על הדמויות. עיקרון זה מתבטא בעיקר במערכה השלישית של הסרט, שבה מתרחשים רוב האינטראקציות של אמיר ואליהו. אך במערכה השנייה, הסרט סובל מרצף סצנות איטיות יותר, העלולות לגרום לצופה לאבד עניין.
הסרט נמשך קצת פחות מתשעים דקות, אורך שהוא ברובו מוצדק למרות איטיות מסוימת. מה שמחזק אותו עוד יותר הם תצוגות משחק יוצאות מן הכלל, קולו האישי של יוצר הסרט שמשתקף בכל עבר, וצילום יפהפה.
כלל השחקנים מביאים למסך ביצועים נהדרים. הבולט מן הסתם הוא עידו טאקו, שתפקידו כאן הוא ללא ספק הטוב ביותר בקריירה שלו עד כה. מעבר להתמסרות של השחקן לתפקיד, תהליך שדרש ממנו לרדת עשרה קילו במשקל, נדמה כי טאקו פשוט מבין את אמיר. ההבנה הזו נשקפת בביצועו המשכנע, שמטשטש את הגבול בין השחקן לדמות. שאר השחקנים באנסמבל לא נופלים מטאקו, בייחוד מוריס כהן, שמציג לנו תמונה של גבריות קשוחה שהולכת הרבה מעבר לסטריאוטיפים. יש מאחוריו לב, אהבה כלפי האחיין שלו ואמביוולנטיות מוסרית מרתקת. התמונה המתבהרת מכל זה מעידה על כישורי בימוי וכתיבה אדירים מצד יובל שני, שמרשימים עוד יותר בהתחשב בכך שזהו סרט הביכורים שלו.
״מכולת״ צולם על ידי מאי עבאדי גרבלר (״מה שלא נשבר״), שהפריימים שלה מציגים היטב גם את העולם הירושלמי של הסרט, וגם את הדמויות. במהלכו ניתן לזהות מבחר צילומים מרהיבים, בהם בולט היופי העירוני והמנעד הרגשי העצום של הדמויות. הצילומים הבולטים ביותר בסרט הם אלו שבהם נמצאים גם אמיר וגם אליהו, כמו בצילום שבו שתי הדמויות זו לצד זו, אך ישנה ביניהן הפרדה: דמות אחת מופיעה באופן חומרי לחלוטין, והשנייה דרך השתקפות. אלו צילומים שמעניקים לסרט זהות ויזואלית ייחודית ויפהפייה, מוסיפים עניין חזותי בכל סצנה ומחזקים את רעיונות הסרט.
ההמתנה הארוכה ל-״מכולת״ הייתה משתלמת. זהו סרט מבריק ויפה, שמציג שפה קולנועית מרהיבה יחד עם המחשת סיפור אישי של יוצרו. קשה שלא להתחבר למסעו של אמיר במציאת זהות נכונה עבורו, יחד עם סיום מספק. הסרט מומלץ עבור צופים המעוניינים בסיפור מרתק על מגדר וזהות אישית, מעריצי השחקנים המשתתפים בו ואלו שרוצים לתמוך בקולנוע ישראלי, עצמאי ונועז.
