״בית הדרקון״ חזרה וההתרגשות בשיאה. אם להגיד את האמת, מאז ש-״משחקי הכס״ הסתיימה אי שם ב-2019 איבדתי את רוב הסבלנות לעקוב באדיקות אחרי סדרות טלוויזיה (עם כמה יוצאות דופן), אבל בשבילי, שבעיניי ״משחקי הכס״ היא הדבר הכי טוב שאי פעם בירך את מסכי הטלוויזיה, גם החזרה של סדרת הפריקוול השאפתנית היא סיבה למסיבה- והפעם כותבי הסדרה נתנו לנו 2 פרקים לפנתאון שמחזירים עטרה ליושנה ומזכירים את ההתרגשות של לקום לפנות בוקר לצפות בפרק חדש בשידור חי— ממש כמו איזה אירוע ספורט חשוב או הקרנת חצות ראשונה של סרט קולנוע גדול חדש.
חדי אבחנה כנראה שמו לב כבר מהרגע הראשון כי נעימת הפתיחה האייקונית של ראמין ג׳וואדי שודרגה - באופן בולט בפעם הראשונה מאז עליית ״משחקי הכס״ ב-2011 - עם תוספת של תופים שבאים לסמל פוזיציה של מלחמה, בהתאם לכיוון שהסדרה הולכת אליו ב-2 העונות שנשארו לה. ריאן קונדל, היוצר ותסריטאי הראשי של הסדרה, אישר כי העונה הבאה, הרביעית, תהיה האחרונה- ומי שמכיר את הסיפור יודע שזה אומר שעונות 3 ו-4 של ״בית הדרקון״ יהיו גדושות באקשן, קרבות, אירועים מזעזעים וסגירות מעגל שירתיחו הרבה צופים שמצפים לסוף שסוגר את כל הקצוות בצורה נקייה ומשמחת.
רבות נאמר כמה העונה השנייה של הסדרה הייתה בעיקר Set-up לאירועים יותר משמעותיים שיגעו בהמשך, ולא בכדי הפרקים האלו קיבלו ברשתות החברתיות את הכינוי של ״פרקים 9-10 של עונה 2״. כל ההכנה הזו שהעונה השנייה עשתה, בצורה טובה למדי לדעתי, הגיעה לבשלות מלאה בפרקים אלו- שמצליחים להיות מהמוצלחים והמדממים ביותר בסדרה- באופן שטרם הכרנו ביקום של ״משחקי הכס״ עבור פרקי פתיחה. הכי קרוב לפרק מוקדם בעונה שהיה כל כך מונומנטלי זה ״החתונה הסגולה״ בפרק השני של העונה הרביעית של ״משחקי הכס״ - אבל אפילו הוא לא הציג כל כך הרבה כאוס בשלב כל כך מוקדם של העונה.
אם נתמקד בפרק הפתיחה עמוס האקשן, מצד אחד זה דבר שהוא מאד מהנה לצפייה, וכיף לחזור לעניינים בפיצוץ. אך מצד שני, זה קצת תופס את הצופה לא מוכן לקרחנה בסדר גודל כזה כבר בפרק הראשון. אם נשווה לפרקי פתיחות העונה של סדרת המקור, שם בעיקר נתנו לעלילה מרווח לנשום ולמשוך את הצופה חזרה לעניינים (בהנחה שלא כולם עושים בינג׳ של כל העונות הקודמות לפני עליית עונה חדשה), כאן די הניחו שאנחנו זוכרים הכל ומוכנים להמשיך מאיפה שעצרנו בלי יותר מדי ריענון. זה לא מגריע רבות מהפרק, וכן קל להתחבר חזרה לעניינים למי שהיה מרוכז בעונות הקודמות, אך ללא ספק היה עוזר לצפות לפחות בפרקי הסיום של העונה הקודמת לפני הצפייה בפרק זה, למי שלא עשה זאת.
האם פרק הפתיחה משתווה ברמתו לפרקי קרב כמו ״קרב הממזרים״, ״השומרים על החומה״, ״הלילה הארוך״ או ״הארדהום״? ״בית הדרקון״ טרם הגיעה לרמה הזאת לדעתי, אבל ללא ספק סיפקה אירוע טלוויזיוני שלא הרבה סדרות יכולות להשתוות אליו. מבחינת ספקטקל, טרם זכינו לצפות בקרב ימי על מלא + דרקונים באוויר, ובפן הזה הפרק ללא ספק הגיע למחוזות חדשים לגמרי. אבל מבחינת הכתיבה, היה משהו באיך שבניוף ווויס היו כותבים את פרקי הקרבות בסדרה המקורית— בין אם זה הבילדאפ לקרב או ההתמקדות בדמויות וה-Investment של הצופה בכל התרחישים הקטנים שקורים במקביל— לא זכור לי מאז ״משחקי הכס״ משהו שממש הגיע לרמה הזאת, גם לא פה.
הפרק השני, לעומת זאת, לא רק נכנס בצורה מושלמת לשבלונה של פרק סיום עונה ״משחקי הכס״ קלאסי— ה-Aftermath של הכאוס מהפרק הקודם עם רגעי שיא סוחפים ו-Set Up לדברים שיבואו בהמשך— אלא גם עומד ברמה של כמה מפרקי הסיום הטובים ביותר, גם עם סדרת האם במשוואה, ובעיניי הוא אחד מהפרקים המוצלחים ביותר שהיו עד כה ב-״בית הדרקון״.
מינון נכון של אקשן, סגירות מעגל, מאזני כוח שמתהפכים לחלוטין, דמויות וותיקות שמאבדות את הראש — והכי חשוב — בניית מתח מטורף לקראת המלחמות שיבואו.
אם 2 הפרקים האלה הם אינדיקציה, העונה הזאת כבר מסתמנת כמוצלחת יותר מקודמתה, ויש לה סיכוי אפילו להתעלות על הראשונה. שזה משעשע שזה קורה, שוב, בדיוק בשלב שג׳ורג׳ ר. ר. מרטין הצליח לריב עם התסריטאים — אך הפעם לקח את זה לרמה אחרת כשאמר שכבר בעונה הזאת זה ״כבר לא הסיפור שלו״. בהמשך לאמירות תמוהות כאלה ואחרות שאמר עוד מימי סדרת המקור, ניכר יותר מתמיד כי הוא עדיין לא ממש מבין את ההבדל בין מדיום הטלוויזיה למדיום הספרות, בו הוא ללא ספק מצטיין, אבל זה כבר דיון ליום אחר.
נראה ששני הפרקים האלה יצרו בקרב הקהל תחושת מומנטום שהייתה מאד נדרשת לסדרה בייחוד בנקודה זו בזמן, לאחר הביקורות המעורבות על העונה השנייה ועל כך ש-״עניינים לא זזו שם יותר מדי״. האינטרנט חזר לדבר עליה בצורה חיובית ברובה, עם דגש על דברים כמו המשחק המצויין של אמה ד׳ארסי, המוזיקה, הספקטקלים והויזואליה המרהיבים, והחזרה של יקום ״משחקי הכס״ לטוויסטים אכזריים ולא צפויים בעליל. יש שיגידו שעם סיום הפרק השני עם ראינירה סוף סוף על כס הברזל (אבל באיזה מחיר?), נגמרה המערכה השנייה של הסיפור השלם וכעת אנחנו נכנסים למערכה השלישית והאחרונה.
עם השילוב של הסקאלה העצומה של ההפקה עם עומק הסיפור והעולם שהתרגלנו להיות כל כך מושקעים בו, HBO חזרו לדרך הישר ואחרי שעברנו, באופן מזעזע לדעתי, למודל של שנתיים בין עונה לעונה כמעט בכל סדרה גדולה אפשרית (כשבכל עונה רק 8 פרקים ומטה), ״בית הדרקון״ ניצלה את ההזדמנות כדי להזכיר לנו למה ״משחקי הכס״ ונספחיה הם תופעה שאי אפשר להתעלם ממנה- והציגה פרקי פתיחה שמתחרים בחזה מורם בהרבה מסרטי הקולנוע הגדולים שיוצאים בתקופתנו. מדובר בפתיחה מבטיחה לעונה שחיכינו לה כל כך הרבה זמן — וסימן לאן הסדרה הולכת במה שמסתמן כ-16 פרקיה האחרונים. יאללה בלאגן.
