אוהבים מוזיקה? חובבי פסנתרים? מעריכים את האמנות שבכיוון פסנתרים? "המכוון" הוא הסרט בשבילכם. לאחר בכורה בפסטיבל טלורייד בשנה שעברה, סרטו העלילתי הראשון של דניאל רוהר, הידוע בעיקר בזכות עבודתו בתחום הדוקומנטרי, מגיע להפצה מסחרית. זה אולי לא סרט מצוין במיוחד, אבל הוא מספק סיפור מקורי, עשייה קולנועית טובה וחיבה ענקית לנישות מוזיקליות שלעיתים רחוקות מקבלות הערכה בקולנוע. הסיפור שלו די פשוט, ובמובנים מסוימים מזכיר סרטים כמו "בייבי דרייבר". ניקי (ליאו וודול, "יום אחד") הוא מכוון פסנתרים מוכשר בעל רגישות שמיעתית יוצאת דופן. הכישרון שלו מושך את תשומת ליבו של אורי (ליאור רז, "פאודה"), שמגייס את ניקי לסייע לו בפריצת כספות.
אחד הדברים הראשונים שבולטים בצפייה ב"המכוון" הוא סגנונו. לאורך כל 107 דקותיו, העריכה מדויקת, שומרת על קצב עלילתי הדוק ומחברת היטב בין סצנות ותת-עלילות שונות. כל חיתוך מכוון ומוצדק, והשילוב של התמונה עם הסאונד נעשה בקפידה. כך, למשל, מומחשת מגבלתו של ניקי בתוך הסיפור בעזרת עריכה ויזואלית ועיצוב פסקול שגורמים לצופה להזדהות עם מצבו. בנוסף, השירים המשולבים הולמים את האווירה, והכימיה בין השחקנים פשוט נהדרת ולעיתים אף לבבית. שום דבר כאן לא מקורי במיוחד, אבל הוא עשוי בצורה טובה ומרעננת בכל זאת.
"המכוון" מתייחס במהלכו למוזיקת ג'אז ולמוזיקה קלאסית, ושתיהן זוכות לייצוג נהדר בפסקול. במערכה הראשונה ניתן לזהות שני שירים של האיש והאגדה, הרבי האנקוק, ולצד זאת הפסקול המקורי משמיע יצירות קלאסיות מרתקות. מתחילתו ועד סופו, זהו סרט שתענוג אפילו רק להקשיב לו.
תסריט הסרט, שנכתב על ידי הבמאי רוהר יחד עם רוברט רמזי ("אכזריות בלתי נסבלת"), יוצק המון לב לתוך סיפור הפשע. הדבר מתבטא בעיקר ברומנטיקה המתפתחת בין ניקי לבין רות'י (האוונה רוז ליו, ששיחקה את איזבל ב"מרימות"). השניים מכירים בעקבות הגעתו של ניקי לכוון פסנתר באקדמיה מוזיקלית, בדיוק בזמן שרות'י קבעה לנגן בו. מתוך ההיכרות המשונה הזו מתפתחת מערכת יחסים מחממת לב. היא אומנם לא חפה מקלישאות, אבל היא מעשירה את סיפור הפשע באנושיות. תצוגות המשחק של שניהם טובות, וגם בתוך סצנות צפויות יותר, עדיין כיף לראות את הכימיה בין וודול לליו.
מבחינת הקאסט, שאר חברי האנסמבל מביאים גם הם למסך הופעות מצוינות. דסטין הופמן ("איש הגשם") מגלם את הארי, המעסיק של ניקי, ומביא לתפקידו הרבה הומור ולב. ז'אן רנו ("לאון") מגלם מלחין שמופיע בהופעה קצרה במערכה השלישית, וגם הוא כריזמטי מאוד בתפקידו. ואיך אפשר שלא לציין את הרבי הנקוק, שמופיע בסצנת שבעה!
"המכוון" הוא מסוג הסרטים שמצדיקים את היציאה לקולנוע, לא בזכות איכות יוצאת דופן אלא משום שהם מספקים חוויית צפייה מהנה מאוד. הוא מצולם יפה, משעשע, מותח ואפילו מרגש. אין ספק שיוצריו עבדו עליו בתשוקה, והנישות המוזיקליות שהסרט נוגע בהן מגיעות ממקום כנה, אפילו בסצנה שבה גיבור הסרט משוויץ בשמיעה האבסולוטית שלו. סיום הסרט מספק ביותר, ובכך חותם אותו כסרט פופקורן חביב ומוצלח.
