עד כה, קשה היה להצביע על אחד מהפרויקטים של היקום הקולנועי החדש של DC כתוצר רע. אך עם צאת הפיצ'ר השני של היקום, "סופרגירל", כל זה משתנה. הסרט מנסה לשלב את הסיפור המקדים של הדודנית של סופרמן יחד עם מחווה ל"אומץ אמיתי" (בהתאם לקומיקסים שעליהם התסריט מבוסס), אך נכשל בשתי החזיתות. מרוב כיוונים שאליהם חתרו היוצרים, הסרט אינו פוגע באף מטרה.
הסרט מתרחש מיד אחרי אירועי "סופרמן" של ג'יימס גאן. קארה זור-אל (מילי אלקוק, "בית הדרקון"), הלא היא סופרגירל, מבלה את ימיה בשכרה בכוכב לכת בעל שמש אדומה, המצמצמת את כוחות העל האדירים שלה. במהלך שהות בפאב, ניגשת אל קארה נערה בשם רות'י (איב רידלי), שרוצה לנקום בנבל בשם קרם (מתיאס סכונארטס, "אמסטרדם"). קארה נאלצת להצטרף למסע הנקמה לאחר שקרם מרעיל את קריפטו הכלב.
על פניו, היה נראה כי סיפור זה עשוי להוביל לכל הפחות לסרט טוב. אך הסימנים לבעיות של "סופרגירל" מתגלים במהרה. אולי הבעיה הגדולה ביותר של הסרט היא ההסתמכות שלו על פלאשבקים, החוזרים על מידע מובן מאליו ותוקעים את קצב העלילה. הם מסיטים את הפוקוס מהדברים החשובים של הסרט: היחסים בין קארה ורות'י, והצגת הנבל. אם נשווה סרט זה ל"אומץ אמיתי", אפיון הדמויות מכל הכיוונים הוא דל ובלתי מספק בעליל. רגעי השיא מרגישים כאילו הסרט לא הרוויח אותם, גם אם הרעיונות שמנסים להציג מעניינים בפני עצמם. כך למשל מנסה הסרט להציג את ההשלכות של יצר הנקמה, או להעמיק בהבדל המהותי שבין סופרגירל לסופרמן ברמת הערכים. חוסר הפוקוס הזה בדברים החשובים מוביל גם לכך שקרם הנבל הוא דמות שטחית לחלוטין, ואין כל ניסיון לאפיין אותו כדי ליצור עניין.
בעיה נוספת בסרט היא ההוספה של לובו (ג'ייסון מומואה, "חולית"), שכיר חרב בן אלמוות. בפני עצמו, לובו מוצג היטב, אך התוספת שלו לסיפורן של רות'י וקארה אינה הולמת, ולא רק בגלל שהוא לא היה בסיפור הקומיקס המקורי. הוא אינו תורם דבר לעלילה מלבד היותו דמות קומית (שלעיתים קרובות גם אינה מתאימה לאווירת הסרט) ודאוס אקס מכינה שמסייע בדיוק בזמן הנכון. ראוי לציין עם זאת כי הליהוק של מומואה לתפקיד מוצלח מאוד, וכי בפרויקטים אחרים של DC הוא ודאי יוכל להשתלב בצורה טובה יותר.
מבחינת הקאסט הראשי, לא הפתיע כלל שמילי אלקוק הביאה תצוגת משחק מוצלחת מאוד. הופעות האורח שלה ב"סופרמן" היו מאוד משעשעות, ועם סרט הסולו שלה היא מביאה מנעד רגשי רחב. דמותה אמפתית, אמיצה וטובה. אלקוק אינה הבעיה בסרט, וגם איב רידלי הצעירה עושה עבודה טובה. השחקניות אמנם קיבלו תסריט מבולגן וקלוקל, אך הן, יחד עם הבמאי קרייג גילספי ("אני, טוניה"), עשו ממנו את המיטב.
ומבחינה חזותית, "סופרגירל" נראה פחות טוב מ"סופרמן" הצבעוני. עולמו אפור הרבה יותר, ולמרות שהסרט מתרחש במגוון כוכבי לכת וערים, הם אינם נראים לעולם מלאי חיים. האפקטים הויזואליים טובים ברובם, אך יש רגעים שבהם אין כל ניסיון לריאליזם והתמונה פשוט נראית רע. סצנות הקרב עשויות טוב בסך הכל ודי מהנות לצפייה. רובן אינן מיוחדות במיוחד, אך סצנה אחת בולטת לטובה במערכה הראשונה, כאשר קארה נלחמת עם פיראטיות על אוטובוס אינטרגלקטי בסיוע טלפורטציה.
אספקט נוסף שאינו משאיר כל רושם הוא הפסקול המקורי, שהולחן על ידי קלאודיה סרנה, לאחר שתפקיד זה עבר בין שלושה מלחינים שונים בפחות משנה לפני צאת הסרט. כל השירים סטנדרטיים לחלוטין, ואין אף קטע בולט או זכיר במיוחד. כך גם בחירות השירים, שאף אחת מהן אינה זכירה כמו חלק מהנידל דרופס ב"סופרמן" (כמו סצנת האקשן בהובלת מיסטר טריפיק). אפילו השילוב המפתיע של "הנערה מאיפנמה" של ז'ובים אינו מותיר כל רגש מלבד אדישות.
"סופרגירל" הוא סרט מבולגן עם משבר זהות גדול יותר מאשר של רוב גיבורי העל. הוא אינו בטוח אם ברצונו להיות סרט נקמה בנוסח "אומץ אמיתי" או סרט המתמקד בעברה של קארה. אורכו פחות משעתיים, אך בשל סיפורו המתפזר הוא מרגיש משמעותית ארוך יותר. זה אולי לא סרט גרוע, ואף לא כזה שהצפייה בו גובלת בסבל, אבל הוא ללא ספק גרוע בהשוואה ל"סופרמן", סרט שגם הוא רחוק מלהיות מושלם.
