אם אנסה לדמיין את הקולנוע בלי סטיבן שפילברג, זה יהיה כמו לדמיין את התיאטרון בלי ויליאם שייקספיר.
נכון, זאת הצהרה די ענקית להתחיל איתה, אבל תחשבו על זה רגע ברצינות. שייקספיר כתב מחזות שדיברו בשפת הרחוב של זמנו, ואותם מחזות בו־זמנית עסקו גם בשאלות שדיברו ללב של מעמדות גבוהים. כשההצגות שלו עלו לבמות, בני המעמד הגבוה והנמוך נכחו שם יחד והתרגשו מאותם הדברים. כך גם שפילברג עושה את אותו הדבר בקולנוע.
אם אתם מרגישים שלא חוויתם מספיק מיצירותיו, ריכזתי עבורכם את עשרת הסרטים האהובים עליי שבעיני כל אוהב קולנוע צריך להכיר.
ד״ר אינדיאנה ג׳ונס, ארכיאולוג שיוצא למסע חיפוש אחרי ארון הברית המקראי. בקצרה, סרט הרפתקאות כיפי ומהנה. אני חושב שהשנאה שלי לנחשים התחילה שם איפשהו. אם בא לכם סרט הרפתקאות קליל, אני לגמרי ממליץ על אינדיאנה ג׳ונס; הוא הבסיס לסרטים שאתם מכירים היום.
זהו הסרט הראשון באורך מלא של שפילברג. בקצרה, מרדף של משאית שאת הנהג שלה אנחנו לא רואים, מול איש עסקים שמנסה לחזור הביתה בזמן. הסרט כמעט לא מכיל דיאלוגים ומותח מהרגע הראשון. זו ההזדמנות הראשונה לראות את השפה הקולנועית שתתגבש בעתיד אצל שפילברג ואת השימוש שלו באמצעי המבע. מדובר בשעה וחצי של מרדף מותח ומפתיע. מומלץ לכל מי שמחפש סרט מרדף קלאסי וקצבי.
סרט הרפתקאות אנימציה אפי ויוצא דופן. הסרט עוקב אחרי עיתונאי צעיר בשם טינטין, שמגלה על קיומו של אוצר. הוא מתחבר לרב חובל, והשניים יוצאים למסע בעקבות האוצר, לפני שאנשים רעים יותר ימצאו אותו. בסגנונו, הסרט מאוד מזכיר את אינדיאנה ג׳ונס, רק שבמקום ארכיאולוג מנוסה אנחנו חוברים לילד שפותר את התעלומה. הסרט ויזואלית מרשים ומאוד כיף לצפייה.
האוטוביוגרפיה הקולנועית של שפילברג על עצמו ועל חוויית ההתבגרות שלו עם הקולנוע. סרט מדהים, סנטימנטלי ומרגש, שבו בין היתר נחשף סוד משפחתי שהסתיר שנים ארוכות בראיונות. הוא מציג בכנות את הקשיים של התבגרות כיהודי אמריקאי ונותן לנו אחת החוויות האישיות והחשופות ביותר שלו אי פעם. סרט על התבגרות והגשמת חלומות.
סרט שדי מדבר בעד עצמו. אוסקר שינדלר, איש שקשריו עם קצינים גרמנים בכירים הצילו יהודים רבים. הצילום בשחור-לבן הוא בחירה מכוונת של שפילברג, שרצה להמחיש איך השואה "נראית" בזיכרון הקולקטיבי שלנו: שחור-לבן, כפי שאנחנו זוכרים אותה מהתצלומים התקופתיים. סרט עצוב ומרגש, שעשה שינוי אמיתי בתודעה הציבורית לחשיפת השואה, והביא איתו גם הכרה רחבה יותר לשמות ולסיפורים נוספים, בזכות התקציב והבמה ששפילברג נתן לנושא. זכה בשבעה אוסקרים באותה שנה, כולל לסרט הטוב ביותר.
סרט מדהים, ומהסרטים הפחות בולטים ברזומה של שפילברג. פיטר פן כבר איש משפחה ואדם מבוגר ששכח את המהות שלו. פיטר חוזר ״לארץ לעולם לא״ כדי להיזכר בדברים שהפכו אותו למי שהוא. סרט שמדבר על אבהות והתבגרות, ומראה ששפילברג יודע לקחת דמות קלאסית ולתת לה פרשנות בוגרת ועמוקה משלו.
נכון שלא כל האפקטים הזדקנו טוב, אבל הסרט עדיין מחזיק במבחן הזמן, לפחות אצלי. הסיפור על פארק דינוזאורים שמוקם בעידן המודרני, כשמצליחים להחיות אותם מ-DNA ששרד בתוך יתוש קדום. והכל יוצא משליטה כשדינוזאור אחד בורח ושני ילדים נלכדים בפארק. קלאסיקה אמיתית שאם איכשהו הצלחתם לפסוח מעליה, הגיע הזמן שתראו אותה.
ג׳ון מילר (טום הנקס) נשלח לתוך אש ותופת המלחמה במטרה להציל את טוראי ראיין, חייל אשר שלושת אחיו נהרגו במהלך המלחמה. הסרט מראה את האימה האמיתית של המלחמה: גם את הצד המכוער וגם את הצד האנושי שבה. הסרט מהשנייה הראשונה מתחיל בקצב גבוה, אין ספק שזה אחד הסרטים הטובים של שפילברג.
הסיפור על צ׳יף ברודי, שנקלע למצב שבו העיירה שלו, שפרנסתה תלויה בתיירות החוף, נתונה תחת איום של כריש. זה הבלוקבסטר הראשון של שפילברג, הסרט שפרץ לתודעה העולמית ושינה לחלוטין את התפיסה של שוברי קופות קיץ כמו שאנחנו מכירים אותם היום.
אליוט, ילד בודד שמוצא חוצן ומחביא אותו בביתו. בין השניים מתפתח קשר רגשי עמוק שמוביל למרוץ נגד הזמן במטרה להחזיר את אי.טי. חזרה לביתו. סרט מדהים ומומלץ מכל בחינה: פסקול מדהים של ג’ון וויליאמס, תיאטרון בובות ברמה מופתית ותצוגת משחק חד-פעמית של אליוט (הנרי תומאס), שעד היום אני חושב איך הוא לא זכה באוסקר לסרט הטוב ביותר.
