צילום באדיבות סרטי יונייטד קינג וכאן 11
שקית נישאת ברוח, מתרוממת, נופלת בשביל. כך נפתח "קופה ראשית: הסרט", מה שמסתמן להיות הלהיט הישראלי הגדול של הקיץ. לאחר ההצלחה המסחררת של הסדרה, קשה להתפלא מקיומו. מנגד, בקלות ניתן היה לפקפק בפוטנציאל האיכות של עיבוד קולנועי לסדרת קומדיית מצבים מוקומנטרית, אבל דווקא סרט זה מצליח ברובו הגדול לשחזר בתשעים דקות את מה שמוצלח בסדרה. אך יש כאן הסתייגות חשובה: זהו סרט שמיועד בעיקר למעריצי הסדרה, בין אם הם הדוקים או לא. אלו שסולדים מהסדרה לא ימצאו מה לחפש בסרט זה.
עלילת הסרט משלבת מאפיינים של תעלומת פשע ואודיסאה. פשע חמור מתרחש בסניף "שפע יששכר" המפורסם של יבנה, ושלושה מעובדיו נאלצים להוכיח את חפותם. הדרך להוכחה הזו כרוכה במספר תחנות מגוונות, החל ממנהרות ועד חדרי ניתוח. המכנה המשותף לכל המקומות האבסורדיים שהנרטיב לוקח אותנו אליהם הוא ההומור, שמשחזר היטב, מבחינת סגנונו, את זה של הסדרה. הכתיבה השנונה היא למעשה החוזקה הגדולה ביותר של הסרט. הדיאלוגים לא פעם מצחיקים מאוד, וישנם כמה וכמה סצנות בסרט שהן מצחיקות כמעט עד דמעות.
כל זה לא היה מתאפשר ללא הדמויות האהובות מהסדרה. כמעט כל הדמויות הגדולות מופיעות בסרט, וישנם תפקידים מרכזיים לשירה, כוכבה, ניסים, אנטולי, ראמזי וטיטינסקי. אנסמבל השחקנים עטורי הפרסים שמגלם את הדמויות האלו מביא עימו ביצועים טובים והומוריסטיים. לכך מתחברת הפתעה נוספת של הסרט, שהיא המסעות שהרבה מהדמויות עוברות. מסעות אלו לא משכנעים במיוחד או כתובים היטב, אבל הכריזמטיות והחן של שחקנים נהדרים כמו נועה קולר וקרן מור הופכים את רגעי השיא של הסרט להיות די מספקים.
אך ללא כתיבה טובה ברמת העלילה, הסרט היה נופל למלכודת תסריטאית של "זה קורה, ואז זה קורה!". הסרט מציג נרטיב, אמנם מגוחך, אבל עדיין קוהרנטי שמעיד על מחשבה מאחוריו. אין בו תגליות או חידושים גדולים, אבל הוא מהנה וסוחף, לפחות ברובו הגדול. מלבד קטע אחד, שקרוב לעשר דקות, שבו יש שימוש עצלני בקלישאת "השקרן מתגלה" (דמויות מגרשות דמות שנודע ששיקרה להם). הקטע הזה לא תורם בשום צורה לסיפור שהסרט מנסה להציג, ורק משרת כדי לנפח אותו יתר על המידה. בקלות היה ניתן לחתוך אותו, והסרט רק היה משתפר. מנגד, זה מפתיע במובן מסוים שרוב הליקויים הקשים של הסיפור מסתכמים בחלק מסוים בסיפור, לעומת כולו. בכך, "קופה ראשית: הסרט" הופך לסרט פופקורן די מהנה.
העשייה הקולנועית מאחורי הסרט היא לעיתים מרשימה, וברגעים אחרים פחות. סיקוונס בסופר במהלך המערכה הראשונה מכיל מספר צילומים מרהיבים של לקוחות מבלים כאילו אין מחר, אבל האיכות הזו לא עקבית למשך כל הסרט. רבים מהצילומים די בנאליים, ולא משתמשים בשפה קולנועית כדי להמחיש את הרגשות שהסרט מנסה להעביר לצופים, דבר שמתבטא במחסור גדול של הומור ויזואלי. עם זאת, המשך הסרט כן מכיל כמה צילומים די מרשימים, בפרט סצנת מרדף לילי ביער שמצולמת בקפידה. גם בתחום של אפקטים ויזואליים יש איכות מעורבת. יש מספר קטעים קצרים עם אפקטים ממוחשבים מצוינים, כמו התהפכות של מכוניות. מנגד, יש מספר קטן של צילומים בהם לא ברור אם נעשה שימוש בבינה מלאכותית או באפקטים אוויליים, כמו מעבר מצועצע מלילה ליום של הסופר.
שאר ערכי ההפקה מאוד מושקעים, החל מהמיקומים השונים והתלבושות של הדמויות. העבודה שנעשתה במערכה השלישית של הסרט במיוחד ראויה לשבחים, כאשר הסרט לוקח את הדמויות למגוון מיקומים שזרים לסדרה, שבכל זאת נראים מצוין. למשל, אחוזה שבה מתרחשת מסיבת יום הולדת בעלת תפאורה מצוינת, וכן השימוש המצוין בתיאטרון בובות על ידי אמיר שורוש.
"קופה ראשית: הסרט" לא מנסה להמציא מחדש את הגלגל. זהו סרט שיוצריו ניגשו אליו עם נוסחה מוכרת שעובדת היטב, שהרי היא מושכת אליה המוני צופים וגורפת פרס אחר פרס באקדמיה הישראלית. רבות מהאיכויות מופיעות בסרט, בפרט הקומדיה שלעיתים קרובות תגרום לקהל (שנדמה כי ממלא באופן עקבי אולמות קולנוע) להתפקע מצחוק. זהו בשום אופן לא הסרט הישראלי הטוב של השנה עד כה, אבל ללא ספק מדובר בסרט פופקורן ושובר קופות ראוי. בנימת סיום, ראוי לציין כי זהו סרט תקדימי במובן מסוים, בעקבות היותו הפקה קולנועית גדולה בשיתוף תאגיד השידור וחברת יונייטד קינג. הצלחתו נראית מובטחת. עם זאת, ראוי מאוד לתמוך במהלך זה, מתוך תקווה שהצלחתו תוביל להפקות גדולות נוספות של השידור הציבורי.
