גאי ריצ׳י היה אחד הבמאים הראשונים שהערצנו. באמת, מגיל מאוד צעיר - 12-13 - ראינו את “רוקנרולה” ו“סנאצ’” והסגנון הייחודי שלו, בנוסף עם סיפורים מוטרפים והומור בריטי משוגע מהמשובחים שאפשר לחשוב עליהם, פוצץ לנו את המוח - במיוחד בתור צעירים שרק מגלים את עולם הסרטים “המבוגר”. התחלה לא רעה בהחלט.
זה עוד היה לפני שגלש לז’אנר שנראה שדי התקבע עליו בשנים האחרונות. בתקופה ההיא אלה היו קומדיות בריטיות פרועות עמוסות רובים, קללות, גאנגסטרים וגימיקים (במובן הטוב מאוד של המילה) כמו סצנה שבה ג’רארד באטלר ות’אנדיווה ניוטון רוקדים במסיבה קטנה ובגלל שהמוזיקה גבוהה והם מדברים אחד עם השנייה - אנחנו לא שומעים כלום למעט מלמולים אך כתוביות מתרגמות לנו את מה שהם אומרים לצלילי השיר הגרובי והמצויין “Waiting for a Train” של Flash and the Pan. כל מי שראה את “רוקנרולה” יזכור את הסצנה הזאת.
מה שקורה היום הוא שגאי ריצ׳י מתמקד בעיקר בסרטי אקשן במימדים הרבה יותר גדולים. את הגנגסטרים והרובים ברחובות מחליפים לרוב סוכנים, מרגלים או מקצוענים כאלה ואחרים עם ארסנל שלם וידע צבאי או ערמומי כזה או אחר - ותמיד עם המון קלאס גבוה. ובמקרה של “שטח אפור” יש לנו את ג׳ייק ג׳ילנהול והנרי קאוול - או: הגבר שבגברים (בתורות עם מת׳יו מקונוהי) לכל דעה ועניין - כצמד מקצוענים עם ארסנל בלתי מוגבל וידע צבאי נרחב שמקדישים את כל חייהם בעבודה לצד עורכת דין לעניינים מפוקפקים עם כסף גדול, הלא היא אייזה גונזאלס הבאדאס היפהפייה מתמיד, שמציגה כמות שווה של חכמה ערמומית וקלאס שמלווה באאוטפיטים מושלמים אחד-אחד. ביחד הם יוצרים צוות חשאי שהפעם נרתם למשימה להחזיר כמות כסף אסטרונומית שנגנבה ללקוחה (רוזמונד פייק).
התוצאה היא סרט אקשן פשוט קורע מצחוק ולא בצורה הזולה של המילה, כי לפעמים סרטי אקשן הם סרטים שפחות מתמקדים באספקט הקולנועי ויותר באספקט של הבידור עמוס הפיצוצים היקרים. במקרה הזה יש לנו הומור שנון וחד, דינמיקה פשוט מקסימה בין קאוויל לג’ילנהול ואקשן מתוכנן היטב שנשען על תכנית חכמה שכיף לצפות בה מתגלגלת - גם כשלא הכל הולך כשורה.
אם סוגה כזאת של סיפור מדברת אליכם, משהו שמזכיר קצת את ״נמלטים״ ואפילו את ״אינספשן״ לפעמים (במיוחד במערכה הראשונה שמאוד הומאז׳ית מטבעה), יש לכם המון לחפש ב״שטח אפור״.
כל זאת מוגש לנו בתוספת אחד הפסקולים שכנראה יהיה מהחזקים של השנה. במקרה של סרטי אקשן כאלה לרוב הפסקולים מאוד מאוד גנריים ובאים לעשות את עבודת העצמת האקשן ותו-לא. בא כריס בנסטד - איתו גאי ריצ׳י, מסתבר, משתף פעולה כבר קבוע - ודופק פה פסקול מבוסס אלקטרוני וצ׳לו שעושה הרבה יותר מרק להיות ברקע של האקשן. מיד אחרי הסרט אור רץ לאוטובוס והקשיב לכל האלבום, זה לא קורה בכל סרט.
באופן כללי - כל שילוב של גאי ריצ׳י והנרי קאוול מבורך. זה כאילו מאז שלוהק ל-״איש הפלדה״ על ידי סניידר וסר נולאן, זה היה עניין של זמן עד שגאי ריצ׳י יגיע אליו. הבריטי ה-״אלפא״ האולטימטיבי. אז אם הם כבר עושים סרט ביחד - זו כבר סיבה ללכת לראות בקולנוע. אבל גם בלי קשר לזה, סצנות האקשן המרהיבות, התסריט החד כהרגלו של ריצ׳י (שבאופן חריג לסרטים שיוצאים בשנים האחרונות אפילו מכיל כמה ציטוטים מוצלחים עד כדי כך שתרצו להשתמש בהם בחיי היומיום) והעלילה הכיפית והזורמת - מדובר בחוויה קולנועית מצויינת.
באופן אישי, היינו שמחים לראות את ריצ׳י חוזר לעשות סרטי גנגסטרים בריטים מינימליסטיים כמו פעם (אבל עם הנרי קאוויל), אבל נראה שתפס ביטחון בעצמו כבמאי ועבר לסרטים עם סקאלה יותר גדולה— ואם זה מה שהוא בוחר, אין לנו תלונות. כי כמו שידע לעשות סרטים יותר מינימליסטים בצורה כה ייחודית, הוא גם יודע להביא את הטאץ׳ האישי שלו לסרטי אקשן בומבסטיים כאלה, ועושה זאת כמו שאף אחד אחר לא עושה. אם נשים בצד את הנפילה של ״אלאדין״ - מדובר באחד מהקולנוענים עם הפילמוגרפיה הייחודית ביותר, ומאד נשמח שימשיך לעשות חיל בקולנוע.
״שטח אפור״ הוא ללא ספק אחד הסרטים הכי מהנים שראינו בקולנוע בשנה האחרונה ואפילו יותר. מהסרטים האלה שנזכרים במשפטים מהם גם ימים לאחר מכן וצוחקים מהם. גאי ריצ׳י מספק את הסחורה במקצועיות והשנינות שרק הוא יודע לבצע ומדובר בחוויה קולנועית של כיף צרוף שלא תרצו שתיגמר - ועם זאת לא ארוכה מאוד. מומלץ לצפות בקולנוע ולצחוק עם קהל.
